הגישה הדתית לאומית
גישה זו מתונה יותר מגישת מדינת התורה, מאפייניה:
1. הקמת המדינה הלאומית היא התחלת תהליך הגאולה, מעשה דתי שחרור משלטון זר שבשל גזרותיו פגע במתכוון ביכולת של העם היהודי לקיים מצוות, המדינה היהודית לפי גישה זו מאפשרת לאדם למלא ולממש את יהדותו לקיים את המצוות ולהיות יהודי שלם
2. להלכה ולדת יש מקום מרכזי בחיי הציבור במדינה כמו המשפט העברי פקודת מאכל כשר שמירת השבת וחוק בית הדין הרבני נישואין גירושין וקבורה אך בניגוד לגישת מדינת התורה המדינה לא מתערבת בחייו הפרטיים של האזרח וישנו חופש דת ומצפון.
3. שילוב ערכים אוניברסאלי וחקיקה מודרנית בכל מה שלא קשור לדת
4. אין דרישה להנהגה דתית
5. שיתוף פעולה עם מפלגות ציוניות ולא דתיות
6. בעד רוב יהודי בא”י בעד חוק השבות, יש לשמור עם יהודי הגולה על קשר הדוק כי הם גם חלק מהעם.
7. הגישה מזוהה עם אנשים ציוניים השייכים בעיקר למפלגת המפד”ל.

מדינת לאום יהודית תרבותית
1. מדינה יהודית
2. מדינה המבוססת על ערכים יהודיים אך כל אחד בוחר את הערכים המקובלים עליו
3. בגישה זו אין אחדות יש קשת רחבה לביטוי הגישה (פלורליזם), ניתן לבחור מתוך הדת המסורת והמורשת ההיסטורית היהודית אין הכוונה כפייתית בהכרח לערכים דתיים דווקא, יצירות ביאליק ושפינוזה חשובות לא פחות מיצירותיהם של הרמב”ם ויצירות תורניות של רבנים.
4. ישנה הכרה בעבר היהודי במורשת התרבותית היהודית כחלק מנכסי התרבות של העם היהודי ובחלק מתרומתם הרוחנית היהודית, ארון הספרים היהודי מגוון לא רק התנ”ך אלא גם שירה עברית אגדות וכו’.., התרבות במדינה תתבסס על המסורת הלאומית והמורשת היהודית, לוקחים דברים מרכזיים מהדת כמו נישואין יהודיים ברית מילה בר מצווה וערכים שמבדילים אותנו משאר העמים
5. תמיכה בסמלים יהודיים
6. תמיכה ברוב יהודי במדינה ובחוק השבות
7. גישה ציונית

מדינה יהודית-מדינת העם היהודי
1. המדינה שייכת לכל היהודים גם ליהודי התפוצות שהם לא אזרחי המדינה
2. למדינה חייב להיות קשר לתפוצות ואחריות פעילה ליהודי הגולה, למדינה תפקיד בהיסטוריה של העם היהודי- היא המרכז הרוחני והיא מחויבת להעמיק את הקשר בינה לבין יהודי הגולה בתחום החינוך והזהות היהודית הלאומית והתרבותית
3. א”י מהווה עבור יהודי העולם מוקד להזדהות
4. מוסדות הסוכנות היהודית (הג’וינט) מקשרים בין המדינה ליהודי הגולה, המדינה שולחת שליחים כמו מורים ומדריכים ושליחים לחינוך ועלייה והם עוסקים בהעמקת הזהות היהודית
5. מדינה חילונית
6. תומכת בציונות וברוב יהודי
7. עלייה חופשית- חוק השבות
8. סמלים יהודיים
9. ליהודי התפוצות ישנה מחויבות לעזור למדינה ולהיות מעורבים כמו עזרה בתרומות ומעורבות בנושאים לאומיים, למשל בארה”ב ישנו לובי מיוחד שתומך בקונגרס בנושאים הקשורים לא”י

מדינה יהודית מדינת היהודים
1. רוב יהודי
2. ריבונות יהודית –שלטון עצמאי יהודי
3. אין צורך בתכנים יהודיים משותפים, תתגבש תרבות עפ”י רצון הרוב אבל תרבות בעלת סימני הכר אינה תנאי לחיים משותפים
4. הסמלים לא חייבים להיות יהודיים
5. הפרדת הדת מהמדינה- הדת היא פרטית והמדינה לא תתערב בחיי הדת לא בחקיקה ולא בהחלטות פוליטיות
6. המדינה פתוחה לעלייה יהודית- חוק השבות, הגישה מעודדת את גידול העם היהודי בא”י , הגדול מתבטא ב-2 צורות: א. עידוד ילודה, ב. עידוד עליה לא”י
7. מדינת היהודים היא מדינה של יהודים שהגיעו לפיתרון הציוני כדי להקים מדינה ליהודים עקב סיבות שונות כמו התגבשות האנטישמיות, ליהודים כמו לכל עם אחר יש זכות טבעית להקמת מדינה משלהם ולא מדינה בעלת אופי תרבותי יהודי או שבוססת על המורשת וההלכה היהודית, הגישה קרובה לגישתו של הרצל

מדינת כלל אזרחיה
1. המדינה צריכה חוקה
2. המדינה צריכה לדאוג לכל אזרחיה ללא קשר לדת או שייכות לקבוצה מסוימת
3. חוקים שווים לכל האזרחים
4. לדאוג לרווחה של כל התושבים ללא קשר לזהותם
5. הזהות הלאומית היא פוליטית ישראלית וערכיה דמוקרטיים המדינה היא לא מדינת הלאום היהודי.

מאפייני מדינה יהודית
סמלים:
1. הדגל: לפי הרצל הדגל הוא יותר מסתם מטלית, בדגל מוליכים בני אדם לאץ היעודה, למען הדגל הם חיים ומתים, צבעי הדגל(תכלת ולבן) נקבעו לפי צבעי הטלית, הצבעים תכלת ולבן הם גם צבעי בגדיו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, צבע לבן מסמל קדושה וטהורה, דוד וולפסון מראשי התנועה הציונית יזם את הרעיון לשלב בדגל את מגן הדוד שגם הוא סמל יהודי מסורתי שהחל להופיע בימי דוד המלך, בספרים וחותמות מהמאה ה 14 ובמאה ה 19 ועם תחיית התנועה הציונית הוא הפך לסמל העם היהודי.
2. המנון: התקווה שהייתה המנון התנועה הציונית מבטאת את רצונו של העם היהודי לחזור לציון ואת הציפייה לעצמאות מדינית שם, בתחילה השיר התפרסם בשם “תקוותנו” ועורר הדים עם פרסומו, שני הבתים הראשונים התקבלו כהמנון אך בישראל שינו מעט את המילים, לפני קום המדינה תנועת הפועלים וחברים מהתנועה הציונית דתית לאומית הציעו להחליף את המנון בשירים “תחזקנה” ו”שיר המעלות”.
3. מנורה וענפי זית: המנורה נקבעה כסמל המדינה כפי שהיא חקוקה בשער טיטוס ברומא, המנורה מופיעה במקומות שונים בתנ”ך, לאחר חורבן בית שני הוענק למנורה ערך סמלי רב: מחוץ לגבולות ישראל המנורה היא סמלם המובהק של היהודים ובתוך א”י מסמלת את התקווה לבניית בית המקדש

מדי פעם אנשים קוראים להחליף את הסמלים כמו ההמנון כדי שכל אזרחי הארץ יוכלו להזדהות עם מילותיו, אולם עדיין אין הסכמה להחלפת הסמלים משום שהם חלק מן המסורת והמורשת של העם היהודי.
מוסדות המדינה:
1. הכנסת: בית המחוקקים של ישראל, השם מקורו ב”כנסת הגדולה” מוסד הנהגתי- הנהלתי שהיה אחראי על ענייני השלטון בתקופת בית שני, ישנם 120 חברי כנסת כמספר חברי הכנסת הגדולה.
2. הרבנות הראשית: המוסד הרבני וההלכתי העליון במדינה פועלת עפ”י חוק “הרבנות הראשית לישראל” תש”מ 1980 שקובע שהרבנות הראשית לישראל תפעל באמצעות מועצת הרבנות הראשית שכוללת 16 רבנים, בראש מועצת הרבנות הראשית עומדים שני רבנים ראשיים שנבחרים לתקופה של 10 שנים: רב ספרדי המכונה “הראשון לציון” ורב אשכנזי, גם בין שאר חברי המועצה הנבחרים לתקופה של 5 שנים יש ייצוג שווה בין העדות, 7 לכל עדה, כל אחד מהרבנים בתורו מכהן במשך מחצית מתקופת כהונתו כנשיא בית הדין הרבני הגדול ובמחצית השנייה כנשיא מועצת הרבנות הראשית, הרבנים חייבים להתחלף בתפקידים ולא להתערב בתפקיד האחר, חברי המועצה נבחרים ע”י גוף בחור המורכב מנציגים דתיים ולא דתיים, כמוסד ממלכתי תקציב הרבנות נקבע במסגרת תקציב המדינה, הרבנות הראשית עומדת לביקורת מבקר המדינה, תפקידיה: מתן תשובות וחוות דעת בענייני הלכה, פעולות לקירוב הציבור לערכי תורה ומצוות, מתן תעודות כשרות ופיקוח על יבוא בשר כשר לארץ, מתן כשירות לכהן כדיין, כרב עיר וכרב רושם נישואין.
3. בתי דין רבניים: מערכת שיפוטית דתית הפועלת מתוקף חוק הכנסת: “חוק שיפוט בתי דין רבניים תשי”ג 1953”,הם שופטים לפי חוקי ההלכה היהודית, יש להם סמכות לדון בנושאי נישואין וגירושין ובנושאים אחרים כמו צוואות וירושות או סכסוכים אזרחיים רק אם הדבר מקובל על שני הצדדים, מעמדם הוא של בית משפט רגיל הדן עפ”י חוקי המדינה, לבג”ץ יש זכות להתערב בהחלטותיו אם נקבע שהוא חרג מסמכותו, במקרים שבית הדין הרבני דורש עונש מאסר הם זקוקים לאישור מבית משפט מחוזי ומהיועץ המשפטי לממשלה, הדיינים בבתי הדין הרבני מתמנים ע”י ועדת מינויים הכוללת נציגים מהרבנות הראשית, הממשלה, הכנסת חבר הדיינים ולשכת עורכי דין, לכל אחת מהעדות הדתיות בא”י יש בית דין לפי חוקי הדת שלהם.
4. משרד הקליטה: אחראי על קליטתם של העולים היהודים בא”י בתחומי תעסוקה, מגורים, חברה ותרבות בתיאום עם שאר משרדי הממשלה העוסקים בתחומים אלה
5. הסוכנות היהודית: מקשרת בין ישראל לעם היהודי בתפוצות, הסוכנות הוקמה ב 1929 כגוף המאחד את כל הגורמים היהודיים שפעלו להקמת הבית הלאומי-יהודי בישראל והייתה לזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית העולמית וייצגה את העם היהודי בפני המנדט הבריטי, עם הקמת המדינה נחתמה אמנה בין ממשלת ישראל לסוכנות היהודית שבה הוגדר תפקידה ומעמדה עוגן בחוק: “מעמד ההסתדרות הציונית העולמית –הסוכנות היהודית לא”י תשי”ג 1953, בין תפקידיה: התיישבות, ארגון עלייה, העברת עולים ורכושם ארצה, תמיכה במוסדות תרבות חינוך מדע וספורט
6. משרד הדתות: אחראי לאספקת דת לבני כל הדתות בישראל, סמכויותיו: פיקוח על מקומות קדושים, פיקוח על כשרות במקומות ציבוריים, פיקוח על רושמי נישואין וגירושין, בנייה ותיקון של בתי כנסת ומסגדים, הקצבת כספים לתמיכה במוסדות התורה, אחראי על המינהל והתקציב של המועצות הדתיות, מינוי 45 מחברי המועצות הדתיות ברשויות המקומיות, יוזם חקיקה וביצוע של חוקים בנושאי דת, משרד זה הוא מאפיין של מדינה יהודית משום שעיקר עיסוקו הוא במתן שירותים לבני הדת היהודית אבל בהשוואה למוסדות אחרים כמו משרד הקליטה הוא מספק שירותי דת לכל הדתות בא”י.
7. קרן קיימת לישראל: הוקמה ב 1901 ע”י ההסתדרות הציונית העולמית כמוסד האחראי על רכישת אדמות בא”י, הכשרתן, פיתוחן והכנתן להתיישבות יהודית, מאז הקמת המדינה הדגש בפעילותיה עבר מרכישת קרקעות לפיתוח התיישבות יהודית, בידי קק”ל הופקדו גם פעולות הייעור בא”י, ב 1960 נכרתה אמנה בין ממשלת ישראל לבין קק”ל שבמסגרתה הופקדו כל אדמות הלאום וקק”ל בידי מנהל מקרקעי ישראל, עפ”י חוק הקרן הקיימת לישראל תשי”ד 1953 נקבע כי מטרות הקרן הן לקנות קרקעות, לרכוש קרקעות בחכירה וחליפין וליישב יהודים עליהן, אדמות הקק”ל מיועדות ליהודים בלבד.
חוקים:
1. החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם: החוק מאפשר להעמיד לדין נאצים על פשעיהם נגד היהודים
2. חוק השבות: ביטוי ללאום היהודי, החוק מעניק זכות לכל יהודי לעלות לא”י, הזכות גם מוקנית לבן זוגו, ילדו ונכדו של היהודי, מתוקף זכות זו מוענקת לכל יהודי אזרחות ישראלית, עפ”י חוק האזרחות
3. חוק שעות עבודה ומנוחה: קובע את יום המנוחה השבועי, לגבי יהודי יום השבת ולשאר ראשון או שישי, העסקת עובד ביום זה אסורה, לא תתקיים אף מלאכה אלא אם כן ניתן היתר ע”י שר העבודה מטעמים של פגיעה בכלכלה, בתהליך העבודה או אספקת שירותים חיוניים לציבור, היתר כללי יינתן עפ”י החלטת ועדת שרים שכוללת את ראש הממשלה, שר העבודה ושר הדתות
4. חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה: החוק קובע שיום כ”ז בניסן יוקדש מדי שנה ל”התייחדות עם זכר השואה והגבורה”.
5. חוק יסוד מקרקעי ישראל: מקרקעי ישראל הם אדמות הלאום הכוללים כ 90% מקרקעות המדינה, הקרקעות כוללות את אדמות הקק”ל המהוות 17% מהן, החוק קובע שהקרקעות אינן למכירה אלא לחכירה בלבד וליהודים בלבד כי הקק”ל תמיד רכשה אדמות להתיישבות יהודית.
6. חוק איסור גידול חזיר: אסור לגדל חזירים בארץ חוץ מאזורים שלא כוללים אוכלוסיה יהודית ומוסלמית
7. חוק רשות השידור: החוק קובע את מטרות השידור הציבורי שאחת מהן היא לחזק את הקשר בין אזרחי המדינה היהודים למורשת היהודית
8. חוק יסודות המשפט: אם קיימת בעיה משפטית ללא מענה בחוקים הקיימים יש להחליט לגביה ברוח עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל
9. חוק חג המצות: החוק אוסר על בעל עסקים למכור או להציג חמץ במשך חג הפסח, החוק לא חל ביישובים שרוב התושבים לא יהודיים או שמרבית העסקים שם לא יהודיים החוק לא חל בתחומו של יישוב שיתופי שבו בתי עסק מיועדים לצורכי המקום בלבד
הסדר הסטאטוס קוו
בגלל חילוקי הדעות בין דתיים לחילונים באשר לצביונה הדתי היהודי של המדינה ומעמד הדת היהודית במדינה הושג ב 1947 ,ערב הקמת המדינה, הסדר בין מפלגות הפועלים למפלגות הדתיות בשם סטאטוס קוו, עפ”י הסדר זה מעמד הדת בישראל יוסדר עפ”י מתכונת שהייתה קיימת ביישוב בא”י בתקופת המנדט, נקבעו הסדרים ב ארבעה נושאים:
1. שמירת כשרות במוסדות ציבור
2. שמירת שבת במקומות ציבוריים
3. שמירת המעמד האוטונומי לחינוך דתי
4. מתן זכות בלעדית לבתי דין רבניים לעסוק בענייני נישואין וגירושין.
הסכם זה הושג כדי לחיות בשלום למרות חילוקי הדעות , ההסכם הוא ביטוי להשגת פשרה בנושאים הקשורים לאופייה הדתי של המדינה והחברה על מנת לשמור על שלמות המדינה תוך כדי ניסיון לצמצם את הפגיעה בשני הצדדים, מדי פעם מתנהל ויכוח האם ההסדר מתאים למציאות הנוכחית ולפעמים ההסכם מופר ע”י דברים כמו פתיחת קניונים בשבת.

הרעיון הדמוקרטי
הרעיון מתבטא קודם כל כערך שלפיו האדם הוא הבסיס של החברה וסביב ההומניזם וליברליזם ששיקפו את תנועת ההשכלה.
הוגי דעות שונים במאות ה 17 ו ה18 רואים את האדם כיצור חושב החי במסגרת שתגן עליו תבטיח את קיומו ותיתן לו להחליט החלטות בנושאים שנוגעים לו, היות והאדם חי בחברה ויש בני אדם שונים בעלי דעות ותפיסות שונות צריך למצוא מערכת שווה של חוקים זכויות וחובות שיאפשרו גם את קיומו של האדם העצמאי והלאומני וגם כהיותו חלק מתוך חברה בתפיסה הדמוקרטית, המדינה צריכה לספק מסגרת תומכת כמו ביטחון אישי קבוצתי וכלכלי.
האדם יחד עם זאת צריך לכבד אנשים אחרים ולאפשר להם להתקיים באופן שווה באותה חברה, שמירת חירויות האדם והשוויון נובע מהעיקרון שאומר שכל בני האדם נולדו שווים ובני חורין.
הדמוקרטיה כצורת ממשל
צורת ממשל שנותנת דגש לעם שהוא מקור הסמכות והריבונות, הדמוקרטיה היא גם אידיאולוגיה- דרך חיים שמשקפת מערכת ערכים שמעמידה את האדם וזכויותיו במרכז, בתפיסה זו תמכו משכילים כמו גו’ן לוק הובס ועוד.., האדם הוא יצור אוטונומי רציונאלי שמתארגן ויוצר מסגרת חיים שתועיל לפרטים בחברה.
המדינה הדמוקרטית: הגדרות וגישות
לדמוקרטיה יש הגדרות שונות אך אין הגדרה אחת המוסכמת על כולם,למרות זאת ישנה הסכמה לגבי עקרונות דמוקרטיים שיבטיחו משטר דמוקרטי אך יש שוני בקיום העקרונות ע”י המדינות.
ניתן להציגן ברצף: בצד אחד נמצא דגם המדינה שבה הדמוקרטיה היא צורת ממשל והיא פועלת רק במובן ניהולי ופורמאלי כלומר מיושמים רק עקרונות הכרחיים לקיום משטר דמוקרטי כמו שלטון עם הפרדת רשויות וקיום בחירות דמוקרטיות ובצד שני דגם המדינה שבה הדמוקרטיה היא השקפת עולם ואורך חיים שם הדמוקרטיה מיושמת גם במובן מהותי כלומר פלורליזם, הכרה בזכויות האדם והאזרח ובערך הסובלנות.
בין שני קצוות אלו נמצאות המדינות הדמוקרטיות השונות שבכל אחת מהן מיושמים מודגשים העקרונות החשובים למדינה עפ”י תפיסת הדמוקרטיה הייחודית לה וכך נוצרים דגמים שונים של מדינות דמוקרטיות.
גישות שונות לדמוקרטיה:
דמוקרטיה ליברלית: גישה הדוגלת באינדיווידואליזם,הפרט הוא המרכיב הבסיסי של החברה ויש לייחס לו ולחירותו ערך עליון.
החברה המדינית מורכבת מציבור של פרטים אשר נולדו חופשיים ושווים וזכותו של כל פרט לחיות כרצונו כל עוד הוא לא עובר על החוק ולא פוגע בזולת, הממשל במדינה חייב להיות מוגבל כי תפקידה העיקרי של המדינה הוא להגן על חירויות הפרט, יש לאפשר לפרט לממש את חירותו במובן המלא ביותר של מימוש עצמי, השלטון לא מתערב בתחומי החברה והכלכלה במדינה וכך הוא יוצר תחרות חופשית שתביא לניצול המרבי של הפוטנציאל הטמון בכל פרט ולמימוש חרתו.
עפ”י גישה זו לשוויון יש חשיבות רק במובן הפוליטי- זכות הצבעה לכל אולם במובן החברתי כלכלי השוויון לא נתפס כערך חשוב שהמדינה צריכה להתערב כדי להשיגו הליברלים אינם מוכנים לפגוע בחירות הפרט כדי לצמצם פערים חברתיים ולקדם שוויון הזדמנויות בין הפרטים ולכן ההתערבות של המדינה במישור החברתי כלכלי היא מינימאלית ונועדה לספק רק צורכי קיום בסיסיים לחסרי יכולת על מנת לשמור על כבוד האדם.
הגישה הסוציאל- דמוקרטית: תפיסה זו מתבססת על נקודת ראייה חברתית קהילתית שבה לחברה יש אחריות ומחויבות כלפי כל הפרטים המשתייכים אליה, לכן לשוויון בתחום כלכלי חברתי יש חשיבות רבה ולכן שואפים מחזיקי גישה זו להנחיל את עקרונות הדמוקרטיה גם על המוסדות החברתיים והכלכלים במדינה, אין להפריד בין התחום הפוליטי לתחום החברתי כלכלי כי חירות ושוויון פוליטי לא מבטיחים חירות ממשית ושוויון משמעותי שיובטחו לאזרח רק אם הם יבואו לידי ביטוי בכל תחומי החיים- גם החברתי והכלכלי, הגישה דוגלת בצמצום פערים חברתיים וכלכליים-מוכנות לפגוע במידה מסוימת בחירות הפרט על מנת לצמצם את הפערים כי רק כך יאפשר מתן שוויון הזדמנויות לכל פרט במדינה, הסוציאל דמוקרטים מוכנים להשקיע מכספי המדינה בשכבות החלשות כדי לאפשר להם להתקדם דבר כזה פוגע בחירות הפרט כי הממשלה מממנת את הסיוע לשכבות החלשות ע”י לקיחת מסים מהשכבות שלא במצוקה.
עקרונות המשטר הדמוקרטי:
עקרונות הדמוקרטיה: 1. שלטון העם, 2. פלורליזם, 3. עקרון הכרעת הרוב, 4. זכויות האדם והאזרח והמיעוט, 5. שלטון מוגבל, 6. הפרדת רשויות, 7. בחירות, 8. שלטון החוק, 9. שוויון בפני החוק.
פלורליזם: ריבוי וגיוון בכל תחומי החיים כמו קבוצות, ארגונים,אידיאולוגית ועוד…
היות ולבני האדם השקפות שונות הם יוצרים לעצמם קבוצות, שם הם יכולים לקיים את הזהות ואופיים. דוגמאות: 1. פלורליזם פוליטי: רשימות רבות שרצות לכנסת, 2. פלורליזם חברתי: ריבוי ארגונים חברתיים- עמותות ללא מטרות רווח כמו ויצ”ו ונעמ”ת, 3. תרבות וחינוך: מוסדות חינוך שונים המיועדים לאוכלוסיות שונות.
הפלורליזם מאפשר את חופש הבעת הדעה והביטוי הוא יוצר לגיטימיות של מיעוט או קבוצה ומאפשר להם להתקיים, הוא יוצר תחרות בין קבוצות ובלעדיו הדמוקרטיה לא יכולה להתקיים, אך יש להיזהר מעודף פלורליזם שמקשה על יציבות פוליטית ופיזור תקציבים במקום למקד אותם בדברים החשובים יותר.
עקרון הכרעת הרוב: הפלורליזם מפצל את החברה לקבוצות ולדעות שונות בנושאים שונים אבל בסופו של דבר חייבים להגיע להכרעה, לכן נקבע עקרון הכרעת הרוב שבא לפתור סכסוכים וויכוחים מבלי לפגוע בזכויות המיעוט להתקיים ולהמשיך לחיות עפ”י השקפותיו.
עקרון זה יוצא מתוך השקפה שהרוב יודע מה טוב בשבילו ויפעל להשגת מטרתיו.
בדמוקרטיה מבחינים בין רוב מוחלט ליחסי אך בכל מקרה הרוב קובע אך אסור לו להשתמש בכוחו כדי לפגוע בזכויות ובחירויות של הפרטים ושאר הקבוצות במדינה .
עקרון זה הכרחי בדמוקרטיה אבל לבדו לא מספיק כדי שהחברה תהיה דמוקרטית.
שלטון העם: אחד העקרונות המרכזיים בדמוקרטיה והכרחיים לקיומה. מקורו ברעיון שהמדינה קמה ע”י העם ולמענו, שלטון העם הוא ביטוי לריבונות העם לעובדה שהעם הוא השליט במדינה ומקור כל הסמכות. במושג “עם” מתכוונים לכל קבוצות האזרחים החיים במדינה והנבדלים זו מזו בדעות במנהגים ואינטרסים, העם כולל את הרוב ואת קבוצות המיעוט השונות.
אבל לא ייתכן שלטון ישיר של העם כי למעשה זה אומר שמיליוני אזרחים ישלטו במדינה וינהלו אותה. ברוב המדינות הדמוקרטיות המשמעות של שלטון העם היא שלטון באמצעות נציגיו בשלטון, דמוקרטיה כזאת נקראת דמוקרטיה עקיפה, הסיבות להנהגת דמוקרטיה זאת הן: 1. גודלה העצום של האוכלוסייה לא מאפשר לכנס את כל האזרחים להצבעות דיונים וקבלת החלטות, 2. כדי לקיים דיון פוליטי מעמיק ולקבל החלטיות פוליטיות ויש להכיר את המערכת הפוליטית אך רוב אזרחי המדינה לא מתעניינים בה ולא מעורבים בה, 3. מורכבות הבעיות במדינה מודרנית מצריכה הכשרה שלרוב הציבור אין, 4. רוב הציבור עובד כל היום בשביל פרנסה ואין לו זמן לרכוש את הידע הנחוץ כדי לקבל החלטות חשובות.
דוגמאות לדמוקרטיה עקיפה: 1. ממשל פרלמנטארי:מאפיין את רוב המדינות הדמוקרטיות כמו בריטניה, העם בוחר נציגים לפרלמנט- בית הנבחרים וממנו נבחרת הממשלה הזקוקה לאמון של רוב חברי הפרלמנט ואם אין לה רוב, הפרלמנט יכול להפיל אותה ולהביא לבחירות חדשות, 2. ממשל נשיאותי: כמו בארה”ב, העם בוחר את הנשיא העומד בראש המדינה ובראש הרשות המבצעת ובמקביל לבחירות לנשיאות העם בוחר נציגים לקונגרס- הרשות המחוקקת שמורכב מ2 בתים – בית הנבחרים והסנאט, לקונגרס יש סמכויות המגבילות את כוחו של הנשיא, 3. ממשל מעורב: הנשיא נבחר ע”י העם בבחירות ישירות ובמקביל העם בוחר את נציגיו לפרלמנט והפרלמנט בוחר את ראש הממשלה וממשלתו שנשענים על רוב בפרלמנט. הנשיא עוסק בענייני חוץ, והממשלה בענייני פנים.
דוגמה לדמוקרטיה ישירה-משאל עם:
יתרונות:
1. ניתנת אפשרות לאזרח להשתתף בהכרעות חשובות שנוגעות למדינה
2. אפשרות גדולה יותר לאזרח לבטא את עצמו
3. להעניק למהלכי הממשלה תמיכה רבה יותר
חסרונות:
1. משאל עם פונה ישירות אל הציבור ועוקף את נבחריו- אפשר לראות בו כמעין הבעת אי אמון במוסדות הנבחרים הדמוקרטיים.
2. מבחינה היסטורית זהו מכשיר שלפעמים נעשה בו שימוש לרעה
3. מאפשר הכרעה ברורה רק בין כן או לא ולפעמים הבעיה יותר מורכבת
4. “משאל עם” הוא פתח לניצול ע”י דמגוגים שיודעים איך לעשות שימוש בתקשורות ולנצל גלים של היסטריה ציבורית.
5. ניסוח השאלות עלול להשפיע על התוצאה.
6. במדינות כמו ישראל בהן יש רוב חילוני ומיעוט דתי משאל עם בנושא שיביא לחציצה בין חילונים לדתיים והוא מסוכן. אותה דוגמא אפשר להביא גם בין מיעוט ערבי לרוב יהודי, משאל עם החוצה בין רוב ומיעוט ומפריד על בסיס של זהות לאומית מסוכן לחברה ולדמוקרטיה. המצב מעודד שימוש במשאל עם כאמצעי למדיניות לאומנית צרה במסווה של דמוקרטיה.
7. משאל עם עשוי להחריף קונפליקט חברתי.
8. הממשלה רוצה לנער מעצמה אחריות על החלטות קשות.

הזכות להליך הוגן
1. מותר לעצור אדם רק ל 24 שעות ואז להאשימו ולהביאו לפני שופט.
2. אסור לחפש בביתו של אדם ללא צו.
3. לכל אדם יש זכות לדעת במה הוא מואשם כדי לשמור על זכות השתיקה ולא להפליל את עצמו.
4. לכל אדם יש זכות לייצוג ע”י עו”ד ואם אין לו אפשרות להשיג עו”ד, המדינה תמנה לו.
5. אסור להעניש אדם ללא משפט.

הזכות לחופש התנועה
לכל אדם יש אפשרות לנוע ממקום למקום, אפשר להגביל את חופש רק ע”י צו משופט.

הזכות לתעסוקה
לכל אדם יש זכות לעסוק במקצוע שהוא בוחר, ישנם מקצועות כמו רפואה שצריך הכשרה מסוימת ולכן הם יותר מוגבלים, ישנה הגבלה גם בתעסוקה שפוגעת בביטחון ושלום הציבור כמו מכירת סמים ונשק.

חופש המצפון
כל אדם רשאי להחזיק בדעה מסוימת בתחום המוסר כמו אימוץ ערכים מוסריים ממקורות שונים: דתיים, חילוניים, חברה, אישיים ולפעול לפיהם ולהתנגד לעשות מעשים הנוגדים אותם.

הזכות לכבוד
הזכות מגנה על הכבוד והדימוי העצמי של האדם, הזכות מגנה על האדם מפני פגיעות שאינן קשורות ישירות לזכויות האדם האחרות כמו החירות והשוויון. דוגמה לזכות הכבוד היא יריקה לפרצוף שאינה פוגעת בחירות האדם אך פוגעת בכבוד העצמי של האדם, הבעיה שלא ניתן לקבוע מהי פגיעה בכבוד האדם ומה לא.

הזכות לחיים והזכות לביטחון
כל בני האדם זכאים להגנה על חייהם מפני פגיעות גופניות כמו מוות או פציעות גופניות אחרות.
פגיעה בגוף האדם או נטילת חיים הם הדברים הכי לא מוסריים בחברה, הזכות גם מקנה לאדם זכות לחיות חיים ללא פחד מפני פגיעה גופנית או השפלה, המדינה צריכה להגן על חייהם וביטחונם האישי של כל תושבי המדינה, הדבר בא לידי ביטוי: 1. חקיקה: חקיקת חוקים האוסרים על הריגה או הענקת טיפול רפואי בניגוד לרצון האדם, 2. הקמת מוסדות ביטחון כמו הצבא והמשטרה.

חירות המחשבה והדעה
כל אדם רשאי לגבש לעצמו דעה בנושאים שונים כמו פוליטיקה ודת.
כל אדם רשאי להחזיק בדעתו גם היא לא מקובלת על החברה או נתפסת כמסוכנת, אסור להגביל את חירות המחשבה והדעה אפילו אם הדעה נתפסת כמסוכנת, כל עוד היא לא באה לידי ביטוי בפעולה חיצונית. החירות לגבש דעה מבטיחה לאדם כבוד עצמי ואת היכולת לקחת אחריות על מעשיו.

חופש הביטוי וחירות המידע
לכל אדם זכות לבטא את האמונותיו, דעותיו, רגשותיו והעדפותיו. האדם יכול לבטא את דעותיו ע”י שיחות עם חברים, בתקשורת, בהפגנות ובאומנות, זכותו של כל פרט לבטא את עצמו. זכותו של כל פרט לקבל מידע על נציגים מרשויות השלטון כאזרח במדינה דמוקרטית ובעזרת המידע הוא יוכל לבחור ולהגיע להחלטות חשובות בצורה טובה ונכונה יותר, ע”י קבלת מידע אודות הפעולות של נבחרי השלטון.
האדם גם יכול לקבל את המידע ע”י התקשורת שחושפת את המידע.
בדמוקרטיה החלטות מתקבלות ע”י דיונים, לכן חשוב שכל אדם יוכל להשמיע את דעתיו, בעזרת חופש הביטוי אפשר להחליף את השלטון בדרכי שלום ,לפקח ולבקר את השלטון.

חופש הדת
חופש הדת- זכותו של כל האדם להאמין בדת שהוא בוחר ולקיים את מנהגיה כל עוד זה לא פוגע בחברה ואסור להפלות אותו בגלל שייכותו לדת מסוימת.
חופש מדת: זכותו של אדם לא להאמין באף דת ואסור להכריח אותו להאמין בדת מסוימת ובמנהגיה. האדם יקבל את כל זכויות האזרח המקובלות ללא כל קשר לדת.
הזכות לפרטיות
הזכות מאפשרת לאדם לחיות ללא חשש מחדירה לפרטיות חשיפה והתערבות.
חדירה לפרטיות נעשית בכמה דרכים: 1. חדירה פיזית: ביצוע בדיקות גופניות בניגוד לרצונו של האדם, חדירה לביתו של האדם ללא ידיעתו,2. אסור לחשוף מידע אישי ללא רשות, 3. אסור לפרסם שם או תמונה ללא רשות כי הדבר יכול לגרום לאי נוחות, בושה, ופגיעה בכבוד,4. אסור לאסוף מידע על אדם בעזרת אמצעים כגון האזנות סתר ומצלמות נסתרות וכמובן שאסור לפרסם את המידע ללא רשות ולעשות בו שימוש לרעה כי זה גורם לאדם להיות חשוף לציבור ופוגע בכבודו.

הזכות להתאגדות
לכל אדם יש זכות להתאגד ולהתארגן בתוך קבוצה. חופש ההתאגדות מאפשר קיום מפגשים והחלפת מידע בין אנשים, הזכות נובעת מהכרה כי האדם אינו חי חיים שלמים ובעלי משמעות ללא קשר עם הזולת ברמות שונות. מבחינה חברתית הזכות מאפשרת לאדם להתאגד ולפעול למען מטרה משותפת ולגרום לשינוי. ניתן להגביל התאגדות אם היא פוגעת בשלום וביטחון הציבור כמו התאגדות על בסיס גזענות.

הזכות לקניין
זכותו של אדם לשמור על רכושו ללא חשש שהוא ייגזל ממנו. כל מה שנמצא ברשותו של האדם ובעל ערך כלכלי נחשב כקניין. קניין חומרי- רכוש כמו בית, קרקע וכסף. קניין רוחני- המצאה מדעית הרשומה כפטנט, פרסום מחקרים ומאמרים, סרטי קולנוע, מוזיקה, תוכנות מחשב.
זכותו של כל פרט לצבור רכוש פרטי ולהשתמש בו ללא התערבות, אפשר להעביר את זכות הקניין ע”י נתינתו כמתנה או מכירתו או מתן זכויות יוצרים. לאיש אין רשות לפגוע בזכות הקניין, ללא רשות אסור לשכפל מאמרים ותוכנות מחשב וכו’…, אסור לחדור לשטח פרטי. המדינה יכולה לפגוע בזכות זו לפי החוק כמו להפקיע אדמות תמורת פיצוי וזאת לצורכי ציבור כמו סלילת כבישים או לצורכי ביטחון, לקיחת מיסים היא פגיעה בזכות אך היא לטובת המדינה.