התקופה הפרה-היסטורית – התקופה אשר לפני המצאת הכתב, תקופה של כ – 600,000 שנה. האמנות הפרה-היסטורית – האמנות הפלאוליתית – כל האמנות אשר קדמה להמצאת הכתב. תקופה זו מתחלקת לשלוש תתי תקופות – לפי התפתחות כלי העבודה השונים אשר השתמש בהם האדם: • תקופת האבן הקדומה. • תקופת האבן האמצעית. • תקופת האבן המאוחרת. (יותר מאוחר, בתקופה הנקראת פרוטו-היסטורית הגיעו תקופות הברזל והברונזה) בתקופת האבן הקדומה נוצרו, בעיקר, כלים אשר שימשו את האדם לצורכי היום יום. כלים אלה עובדו מעצמות ומאבנים. לקראת תחילת תקופת האבן האמצעית(המזוליתית) התחילו להופיע ניצני האמנות בקרב בני האדם הקדמונים, במקביל החל גם מושג הגילוף לשם יצירת כלים מעץ ועצם ובעקבות זאת גם פיסול. גם הציור על קירות החל להתפתח בתקופה קדומה זו ותיאר בעיקר את חיות התקופה ומעשי צייד שונים ומשונים. האמן היה בעיני שבטו גם קוסם ומכשף במידה מסוימת ולפיכך אם היה רוצה הצייד להצליח בצייד, היה ניגש לפני היציאה למסע לאמן-המכשף ומבקש ממנו לצייר אותו עם החיות כשללו, אמונה זו הייתה חזקה מאוד וניתן ללמוד כך מציורי הקיר הרבים המתארים ציידים על שללם הרב. מתקופה זו נמצאו מספר ציורי קיר במערות כאשר המפורסמים ביותר נמצאים במערות לסקו (Lascaux) אשר בצרפת, אשר נתגלתה בשנת 1940 ובה ציורי חיות שונים מלפני כ – 20,000 שנה (שלהי תקופת האבן הקדומה). התקופה המזוליתית (5000-9000 לפנה”ס) – תקופה אשר התאפיינה בשיפור תנאי האקלים על פני כדור הארץ ובגידול האוכלוסייה. בתקופה זו התפתחו תרבויות מקומיות אשר כל אחת מהן התפתחה בקצב שונה. אפשר לקבוע שלוש עיקריות, שלושתן באירופה: • האיסיליאנית • האסטוריאנית • הטרדונסאנית לתקופה זו אופייניות אבנים חרוטות ומצוירות יותר מאשר ציורי הקיר, אבנים שכאלה נמצאו במא-ד’אזיל אשר בצרפת. התרבויות אשר התפתחו לרמה הכי גבוהה בתקופה זו שכנו בסקנדינביה. בתרבויות אלו הרבו להשתמש בכלי אבן מחודדים, בקרדומים ובסכיני אבן. בתקופה זו כבר נמצאו פסלים שהיה ניתן לראות בהם צורות של ממש כגון דמויות אנושיות, חיות וכו’. פסלים אלו נמצאו בערך באותה תקופה ובאותם אתרים במערב אירופה. בולטים מקרב פסלים אלו הם “פסלי ונוס” אשר תיארו את אמא אדמה ואת פולחן הפוריות. הנודע מקרבם, “ונוס מוילנדורף” פוסל בין השנים 30,000 ל – 25,000. בתקופת האבן המאוחרת-הניאוליתית, התפתח האדם החושב לאין שיעור, הוא החל לבנות כפרים וערים, החקלאות והמרעה החלו להתפתח וכמו כן גם טכניקות חדשות במלאכת יד כגון קרמיקה, אריגה ושיוף האבן. לקראת שלהי התקופה הניאוליתית אשר החלה במזרח התיכון ומשם התפשטה לשאר אירופה ומערב אסיה, התפתחו תרבויות מתקדמות באזור ספרד והבלקן, כמו כן התגלו שרידים של תרבויות באזור פורטוגל אשר התבטאו בעיקר ביצירת מבנים מטין דמויי פעמון. התקופה הכלכולתית אשר הייתה בערך בשנת 2000 לפנה”ס הייתה כגשר אשר גישר בין תקופת האבן המלוטשת לתקופת הברזל ושאר המתכות. בתקופה זו מופיע בהדרגה השימוש בנחושת. חת התופעות היותר מעניינות של תקופה זו היא תחילת הבנייה המונומנטלית שהיא גם התחלת האמנות המונומנטלית אשר נעשתה בעיקר לצורכי פולחן וקבורה. את שרידי אמנות זו ניתן למצוא באזורי החוף של מערב אירופה וכן בסטונהיג’, שהוא האתר הבולט והמעניין ביותר של סגנון זה. בתקופת הברונזה המאוחרת אשר הייתה בשנים 750-450 לפנה”ס כבר הגיע לשיאה האמנות הגיאומטרית. בתקופה מאוחרת זו כבר הגיע האמנות הפרה-היסטורית אשר הייתה עתה בעלת משמעות דתית רבה, לשלמות פורמלית ולרגישות אסתטית רבה. ההשוואה בין “ונוס מוילנדורף” לפסל “אפרודיטה ממילו” ניתוח היצירות שם היצירה: “ונוס מוילנדורף” שם האמן: לא ידוע תאריך: 30,000-20,000 לפנה”ס בקירוב מידות: מינימליסטי. מקום: טכניקה: פיסול באבן גיר. הפסל, העשוי אבן גיר בלבד ריאליסטי מכיוון שהוא מזכיר צורת אישה, במידות מוגזמות מעט אך בהחלט ניתן להבין בקלות שזוהי אישה, הפסל מעוצב באופן מעוגל למדי אך גושי, בצורת תנועה קלה וטבעית למדי. הטקסטורה גסה ואופיינית לתקופה הקדומה בה הגימור לא היה טוב. צורת ההבעה נראית מחושבת למדי למרות התקופה, הפסל פיסל ביד מדויקת למדי עם רעיון מרכזי. לדעתי הפסל מעביר את הרעיון שהאישה הדשנה והמלאה הייתה סמל הפריון בתקופה הקדומה. היצירה מעניינת במיוחד עקב התקופה הקדומה בה פוסל. שם היצירה: “אפרודיטה ממילו” שם האמן: לא ידוע תאריך: ~100 לפנה”ס מידות: גובהו של הפסל 2 מטר. ממדיו גדולים מעט מהממדים הטבעיים. מקום: מוזיאון הלובר בפריז, אגף הפסלים. הפסל , העשוי שיש, אשר נמצא באי מילוס אשר בים האגאי, פוסל בסגנון ריאליסטי. בפסל ניתן להבחין בתנועה טבעית ועדינה האופיינית, ואשר אותה ציפה הצופה לראות מאפרודיטה אלת האהבה. הטקסטורה חלקה, הגימור טוב בהתאם לפסלי התקופה באיטליה וביון. בעבר היו לפסל גם ידיים אך אף אחד לא יודע באיזו תנוחה היו ומה עלה בגורלן. הפסל פוסל בצבעו הטבעי של השיש-קרם. האמן עבד בצורה מחושבת מאוד ובאופן מדויק. האמצעים האומנותיים אופייניים לתקופה ומתאימים להמחשת הרעיון המרכזי-אפרודיטה-ונוס אלת האהבה והיופי. היצירה יפה מאוד לדעתי, האמן עבד בצורה מעולה והעביר את העדינות שבפסל בצורה טובה, אך למרות כל זאת, ישנם פסלים רבים אשר פוסלו בצורה זו ובטכניקה זו ולכן אינו מרשים בצורה יוצאת דופן. ההשוואה בין שתי היצירות שתי היצירות נקראות בשם ונוס (אפרודיטי=ונוס) אך למרות זאת יש שוני גדול בתפיסת מודל היופי בשתי התקופות. בתקופה הקדומה בה פוסל “ונוס מוילנדורף” התפישה הייתה שכמה שיותר גדול, שופע, פורה, דשן, ככה גם יותר יפה. לעומת התקופה ההלניסטית והרומית בה היה ערך רב לעדינות ולרכות. ביצירה “אפרודיטה ממילו” ניכרת ההשקעה בגימור הנאה, בריאליסטיות המעולה ובאיזון בין גופה העדין של ונוס לבין הבד הכבד המסתיר את מערומיה. ניכרת כאן אולי העובדה שמכיוון שהחברה הנאורה בשנים המאוחרות יחסית שבהם פוסלה אפרודיטה , התביישה להציג את כל הגוף במערומיו, או אולי מכיוון שהייתה אלה מיתולוגית, מושא להערצה. בחברה הקדומה אשר בה פוסלה “ונוס מוילנדורף” לא ניכרת בושה מסוימת מדשנותה ופוריותה של האישה. בעיני החברה הקדומה הזו, דווקא היה צורך להתגאות הגוף שכזה, גוף שכזה היה אז מושא להערצה ולא גוף דקיק ומעוצב כשל “אפרודיטה ממילו”. גם גודלה של היצירה היה בעל משמעות רבה. אפרודיטה הגדולה (2 מטר גובהה) מסמלת משהו שיש להעריצו, משהו אלוהי, מושלם (בעל גימור מושלם גם כן), לעומת “ונוס מוילנדורף” הקטנה, הזעירה אשר הייתה יותר כקמע ביד האדם אשר אחז בה, קמע לפוריות ולהצלחה באהבה, לא היה בה מושג אלוהי, אבל מושא להערצה היה בה, ניתן לראות את השדיים המלאים-הגדולים וגם בטנה הגדולה-השמנה (בהריון?). טכניקות הפיסול שונות בתכלית בגלל התקופה; בתקופה ההלניסטית והרומית היה נהוג לפסל בחומרים נאורים יותר מסתם אבנים כגון שיש, אך בתקופה הקדומה, בה פוסלה “ונוס מוילנדורף” לא ידעו כיצד לפסל בחומרים מתקדמים אלו, הידע הבסיס בגילוף והכנת כלי אוכל וציד עזר להם גם לגלף מעט בעץ ובגיר ובמקרים מסוימים גם בעצמות. במקרה של “ונוס מוילנדרף” אנו יכולים לראות פסל שהיה עילוי בשעתו.
תפריט
