בשנת 1905 התפרסמו מספר מחקרים של אינשטיין, בכתב עת מדעי גרמני מכובד מאוד, אשר אלו זיכוהו בתואר “דוקטור” מאת האוניברסיטה של ציריך – ואילו את האנושות כולה בתפישה חדשה של טבע היקום.
בין מחקרים נודעים אלו היה אחד אשר לא התפרסם מאוד בתקופה ההיא אך הוא היווה פריצת-דרך ברפואה של ימינו, ובייחוד בתחום של חקר המוח – ואף השתלות מוח וכל ההשכלכות הנילוות אליהן.

ובנושא-מחקר זה עבודתי תתמקד:
“מחקרו של אינשטיין על מבנה המוח”.

בשנת 1904, לאחר שאינשטיין נעשה אזרח שוויצרי, הוא החל לחקור את המכונה המופלאה של הטבע – הלא היא גוף האדם וישותו – והמכונה “המתפעלת” אותו – המוח.
נושא זה סיקרן אותו עד מאוד, ומשום שבעשור הראשון של המאה ה20- לא היו קיימים מכשירי-רנטגן להתבוננות פנימית בגוף-האדם, נאלץ אינשטיין למקד את מחקרו על השערות, נתונים חדשים והסקת-מסקנות.
ניסוייו של אינשטיין בחקר המוח:
• אינשטיין לקח עשרה בני-אדם בריאים בגילאים שמ15 (גודלו המכסימלי של המוח) שנים עד ל75 שנים. “וכלא”,
אותם במעבדה סגורה למשך 48 שעות ללא שינה וללא אפשרות יציאה (כמובן שהכל נתבצע מהסכמה ותשלום סימלי..).
האוכל היחיד שסופק להם היה לחם עם חמאת-בוטנים ומעט תה.
לאחר תום השהות, נבדק כל אחד מהנבדקים ל”גופו” והתוצאות הראו שאכן לפי השערות קודמות של אינשטיין, נראוסימני-לוואי על גופם: “שקיות-שינה”, חוסר ריכוז והסחת דעת כמעט מוחלטת – בדומה למקרה שיכרות ואי-עמידה תנאים “אקלימיים” שונים – חום או קור ה במידה לא הגיונית.
מכאן, הסיק אינשטיין שהמוח מאט את פעילותו בשעת מנוחה עד למצב של פעילות נדרשת לתקינות מערכות בלבד.
לאחר מכן, לקח אינשטיין את אותה קבוצה אך הפעם ניסה להוכיח את הטיעון ההפוך:
הוא נתן להם לבלוע קפסולות של חומר מרדים, אשר הוא גרם להם בדיעבד לשינה מוגברת למשך של 18 שעות רצופות – חלק מהאנשים כמעט והתעלפו לאחר שינה ממושכת כזו – כאשר לחלקם היה המינון של מעיין “גלולות-השינה” – גבוה מדי.
• במשך כל זמן שינתם, בדק אינשטיין המתרחש בגופם באמצעות פעימות-ליבם, הדופק, תזוזות של העינים, חוסר תנועה או תנועה מוגברת וכמות השינה ביחס לגיל.
• ממצאיו של ד”ר אינשטיין הראו, כי האנשים המבוגרים ביותר בחבורה ישנו את מספר השעות הרב ביותר בקירוב, ואילו הצעירים – את מספר השעות הנמוך ביותר.
הוא הבין מכך שלמוח קשה מאוד לחזור לתיפקוד לאחר גיל מסוים ולאחר חוסר שינה מסויים.
אך, הצעירים שבחבורה נעו ללא הפסק כמעט, מצד לצד של המיטה בו ישנו ואישוני-איניים (שעליהם ידובר מאוחר-יותר) נעו גם כן לסירוגין – הפסיקו ונעו מחדש.
הוא הבין כי מספר שעות שינה לאחר חוסר-שינה מסויים הוא הינו פונקציה של גיל, מה שעדין לא הוכח במלואו היום.
בפעם השניה, ניסה להוכיח את נתוניו על גבי עכברי מעבדה פשוטים אשר הגיבו “כמסוממים” גם-כן לחוסר-השינה וגם-כן לשינה המוגברת בעזרת הגלולות.
בשינה אין כמעט גירויים של שמיעה וראיה, ולמעשה זוהי שעת-המנוחה של קליפת-המוח.
**** השערה נוספת של אינשטיין הייתה כי גודל המוח משפיע על תיפקודו במצבים הנ”ל, בהשוואה של בעלי-חיים אל בני-אדם או אנשים מבוגריםבהשוואה אל תינוקות.
השערה זו הוכחה בחלקה הגדול היום.
3. אינשטיין גילה כיצד מגיב האדם אל חומרים, וכיצד מגיב מוחו אל נוזלים ומוצקים שונים.
הוא לקח: מוצקים:
לחם בן שבוע, עוגת-שוקולד ועגבנייה ירוקה (לא-בשלה..).
נוזלים:
קפה, וויסקי-סקוטי ומיץ עגבניות.

הוא נתן לגבר ואישה בני 20 שניהם לטעום מן המוצרים הנ”ל, ובאותו הזמן, בדק
כיצד מתפקד המוח לטעמים: חמוץ, מתוק, מר וחריף.
לפי נתונים מסויימים שקיבל, הוא הבין כי על הלשון ישנן בלוטות-טעם, אשר מעבירות מידע באלפיות של שניה אל יחידת העיבוד של המוח אשר של המוח עושה שימוש כלשהו במידע – *חושים.
* אינשטיין גם חקר את הגלים-החשמליים הנוצרים במוח בעת-השינה = אלקטרואנצפאלוגראפיה.

ממצאיו של ד”ר אינשטיין ( רכיבי המוח, חלקיו מרכיביו ואופן פעולתו):

לאחר סידרת-הניסויים והבדיקות הכימיות {וניסויים אשר לא מפורטים לעיל}, התברר{לפי אינשטיין} כי:

המוח: איבר המורכב מריקמה רכה, לבנה אפורה, הנמצאת בתוך הקופסא הגרמית של הגולגולת.
המוח וחוט-השידרה, היורד לאורך הגוף עד לעצם-הזנב – הם מערכת העצבים המרכזית של הגוף.
המוח מתפתח בעובר מצינור עור-הגב של הריקמה העוברית: החלק הקידמי של הצינור הופך למוח, והחלק האחורי, הארוך יותר, יוצר את חוט השידרה.
סביב המוח, ישנו נוזל אשר (באדם בריא) הוא בהיר וצלול והוא מכיל מלחים, חלבון וסוכר.
באדם חולה – דלקת קרום המוח למשל, נוזל זה נראה עכור והוא מכיל תאי-דם לבנים, וריכוז החלבון בתוכו עולה.
* המוח עצמו מורכב מתאי-עצב המכונים “החומר-האפור”, ומסיבים, שלוחות וריקמת-חיבור מיוחדת, היוצרת את “החומר-הלבן”.
אינשטיין גם הגיע למסקנה כי בקירוב – משקל המוח הוא 1.45 ק”ג באדם מבוגר, והוא מכיל 15 מיליארד תאים, המסודרים ומחולקים לאזורים כמו-גם לשכבות לפי תפקידם ותיפקודם – שימושם.

* חלקים:
לפי חלוקתו וממצאיו של אינשטיין נוהגים לחלק את המוח לארבעה חלקים: הממוח הקטן, המוח הגדול, מוח הביניים והמוח המאורך.
* המוח הגדול מורכב משני חצאי כדור, אשר בינהם מעין גשר.
הוא הינו תופס את עיקר הנפח של קופסת-הגולגולת ( הבנויה בדיוק רב לפי הצורך).
קליפתו של המוח הגדול היא “אפורה”, בגלל תאי-העצב שבה. תאים אלה מבצעים את רוב התיפקודים ההכרתיים של האדם ללא כל קשר למין או גיל.
* המוח-הקטן הוא הינו נמצא בעורף, מתחת למוח-הגדול. גם הוא מורכב במבנה של שני חצאי-כדור שבינהם מגשר חלק עיצבי ורגיש ביותר אשר אינשטיין לא הצליח להגיע לגילויו.
המוח הקטן מפקח על שיווי המשקל והקואורדינאציה (תיאום בין חלקי-הגוף) של תנועות-הגוף. בחלק זה של המוח שהוא כאמור הרגיש ביותר מתרחשים מה שקרויים “זעזועי-מוח”.
* מוח-הביניים הוא הינו ריקמת-ביניים, שדרכה עוברים סיבי-העצבים אל המוח-הקטן, אל ההיפותאלאמוס – {חלק המוח הממונה על תחושת-התיאבון, על ויסות
הטמפרטורה בגוף ועל האיזון ההורמונלי} ואל קליפת המוח-הגדול.
במוח-הביניים מצויות גבשושיות, שהן כעין “תחנות-מימסר” למעבר תחושות השמיעה והראייה.
* המוח המוארך נמצא מתחת למוח-הביינים, והמשכו הוא חוט-השידרה, היוצא מן “החור-הגדול” של קופסת הגולגולת (בחלקה התחתון) ונמשך בתוך עמוד החוליות אשר בחוט השידרה.
המוח-המוארך מעביר אפוא את סיבי-העצבים, היורדים מן המוח, אל חוט-השידרה, ומעלה את סיבי התחושה, המגיעים מחוט-השידרה הישר אל המוח.
שמוך המוארך ישנה גם הצטלבות כלשהי של סיבי-העצבים וכך יוצא בעצם כי החלק הימני משפיע על השמאלי ולהיפך.
** המוח המוארך מפקח על פעולות הלב ועל הזיעה.

*** אינשטיין הסיק כי כל ה”מוחות” מפקחים על פעולות הגוף – באמצעותם של 25 עצבים – דבר שהוכח כלא נכון, כאשר ישנם “רק” 12 עצבים המפקחים על פעולות הגוף.
עצבים אלו מגיעים ישירות אל המוח: בינהם עצב הבליעה, עצב הראייה, השמיעה והריח.
בעזרת ניסוייו של אינשטיין הוא הוכיח כי המוח הוא מערכת-בקרה מרכזית, הקולטת-מידע ומפעילה את הגוף.
חלד מהמידע והתחושות מגיע לידיעתנו והכרתנו, אך חלק ממנגנוני הוויסות הם אוטומאטיים – לא-רצוניים ואין לנו תחושה או ידיעה על קיומם.
אחד מתפקידיו החשובים ביותר של המוח הוא לפקח על הפרשת ההורמונים בגוף, בינהם הורמון המגן הורמון המין – על אלה ועוד מפקחת הלוטה אשר נמצאת בבסיס המוח,- “בלוטת יותרת המוח”.

* אינשטיין נתן הוכחה לטענה כי המוח הוא מפותל ו”מקומט” מאוד, יחסית לשאר בעלי-החיים.
והסברו היה: “…שטח-הפנים של המוח מכיל מספר רב יותר של תאי-עצב…”.