בחרתי לכתוב על נושא שיעורי הבית מאחר ולדעתי הנושא נוגע לחיי כולנו, מגיל צעיר אנו לומדים בבית-ספר וחלק מההרגלי הלמידה שהוקנו לנו ע”י המורים הם מטלות להכנה בבית לקראת השיעור הבא. אנתח את הנושא תחילה באמצעות העלאת טיעונים בעד שיעורי בית על התלמידים, אח”כ אפרט את הטיעונים השונים נגד עבודות הבית ואת דעתי האישית אביע בסיכום העבודה.
שיעורי הבית מהווים כלי לתרגול החומר שלמדנו בכיתה, לאחר שהמורה העבירה אלינו מידע חדש עלינו לתרגל את עצמנו בנושא. התרגול הוא חלק חשוב בתהליך ההפנמה של חומר לימודי חדש, הדרך הבטוחה לוודא כי הבנו את מה שלמדנו היא תרגול עצמי בבית באמצעות הכנת שיעורי בית.
לעיתים גם יש מחסור בשעות לימוד במקצועות שונים, המורים אינם מספיקים ללמד אותנו את החומר במלואו, חומר הלימוד שאותו לא הספקנו בכיתה מהווה לעיתים חלק מבסיס הידע שיידרש לנו בהמשך לימודינו, אחד האמצעים להתגבר על בעיה זו הם שיעורי הבית, ניתן באמצעותם לכוון את התלמידים ללמוד פרקים חדשים של נושאי השיעור ולתרגל אותם וכל-זאת ללא שימוש בזמן ההוראה.
שיעורי הבית מהווים גם כלי עבור המורה במעקב אחר הבנת החומר ע”י התלמידים, לאחר הוראת החומר יש צורך גם בוידוא ההבנה שנוצרה אצל התלמידים, אם ימתין המורה ויבדוק הבנה זו רק במבחנים הרי שלא ניתן יהיה לאבחן את התלמידים המתקשים אלא לאחר שיחלוף זמן רב ממועד השיעור, באמצעות שיעורי הבית יש למורה כלי לבחון את ההבנה הזו בתהליך רציף ובמועד קרוב לשיעור.
שיעורי הבית מהווים גם הזדמנות לביצוע עבודות שלא ניתן להכינן במהלך השיעור, למשל עבודות הדורשות גישה לאינטרנט, עבודות יצירה מורכבות ועבודות הקשורות לריכוז מידע ממספר מקורות רב, מאחר ובכיתה אין גישה או זמן המתאים להכנת עבודות אלו, הרי שללא שיעורי בית לא ניתן היה להכין אותן בכלל.
היתרון האחרון בשיעורי הבית קשור לאחריות, האחריות על הלימוד צריכה להיות של התלמיד ולא של המורה, שיעורי הבית הם כלי עבורנו התלמידים לבחון כמה אנו מבינים את הנושאים הנלמדים ולפעול לתיקון המצב במקרים שבהם הבנתנו אינה מספיקה.
ראינו כי יש סיבות טובות למתן שיעורי הבית, אפרט כעת את הטיעונים נגד שיעורי הבית.
שיעורי הבית כפי שטענתי קודם הנם כלי לשינון ותרגול החומר הנלמד בכתה, אך מה בנוגע לתלמידים שאינם זקוקים לתרגול זה? מה לגבי אותם תלמידים שמבינים ויודעים את החומר? תלמידים אלו אינם צריכים תרגול נוסף, נהפוך הוא, חזרה על החומר מבחינתם הנה מתסכלת ואף משעממת ואינה תורמת להבנת החומר אלא לדחייה ואף התנגדות.
בנוסף לטיעון הקודם, אל לנו לשכוח כי הכנת שיעורי הבית דורשת זמן רב בעיקר בשעות אחה”צ, שעות אלו עמוסות גם ככה בעיקר אצל בני הנוער, אשר עסוקים הן במטלות ובעזרה בבית, חוגים שונים ובעיקר בקשרים חברתיים אשר משמעותיים מאד בתקופת גיל זו. כך שזמן הכנת שיעורי הבית בא לעיתים קרובות על חשבון עיסוקים אחרים שחשובים לא פחות לעיצוב אישיותו של המתבגר.
אי הכנת שיעורי בית היה מאז ומתמיד בסיס לעימותים וחיכוכים עם ההורים. במחקר שנערך על הסיבות למריבות בין הורים ומתבגרים התגלה כי מרבית העימותים הינם בנושא אי הכנת שיעורי הבית. בתקופה זו כשהמתבגר גם כך נמצא במעין בלבול רגשי,הוא מרגיש צורך לתמיכה של ההורים והבנתם את צרכיו ונושא אי הכנת שיעורי בית הינו גורם משמעותי בקשר בין ההורה למתבגר.
בעיה נוספת בהמשך לטענה הקודמת היא העימותים שנוצרים עם מערכת החינוך בעקבות אי הכנת שיעורי בית. על מנת להצדיק את מתן שיעורי הבית, על המורה לבדוק האם התלמיד אכן ביצע את המטלה, בדיקה זו מאיימת על התלמיד, יוצרת התגוננות ולעיתים אי אמירת אמת, מה שמוביל לרוב לעימותים ולחוסר אמון בין המורה לתלמיד.
נושא בדיקת שיעורי הבית, בנוסף להיותו מכשול ביחסי מורה תלמיד, מעלה בעיה נוספת והיא הזמן שגוזלת בדיקה זו. בכדי לבדוק את השיעורים יש ל”בזבז” זמן רב מהשיעור, המורה עוברת בין התלמידים ובודקת מי הכין ומי לא ולאחר מכן עליה לבדוק את נכונותם של התשובות שניתנו, האם הייתה למידה או האם יש צורך בשינון נוסף. תהליך זה גוזל זמן מיותר אשר אינו מאפשר המשך ישיר של לימוד חומר חדש.
המחלוקת לגבי מתן ואי מתן שיעורי הבית הייתה מאז ומעולם בעיה שמערכת החינוך מנסה להתמודד אתה, לא בהצלחה מרובה יש לומר.
לדעתי יש לשקול ברצינות רבה יותר את כמות השיעורים ואת תוכנם. אני לא שוללת לחלוטין את הצורך במתך שיעורי בית ואני מודעת לכך שישנם תלמידים שאכן זקוקים לשינון , תרגול וחזרה על החומר כמו גם בצורך לקחת אחריות על תפקידם כתלמידים.
יחד עם זאת לעיתים ההרגשה היא שהמורים נותנים שיעורים כי כך מצפים מהם או כך נהוג ולא תמיד מפעילים שיקול דעת בצורך האמיתי שלהם.
לסיכום על מערכת החינוך בכלל ועל צוות המורים בפרט לשקול היטב את הסיבות למתן שיעורי הבית, את תוכנם, והצורך בהם וכל זאת בהתאמה אישית לצורכי התלמיד . אם כל זאת גם עלינו התלמידים מוטלת האחריות להכין את שיעורי הבית, לעיתים תוך וויתור על עיסוקים מהנים יותר, תוך הבנת חשיבותם.