“שמי פרידה בלום.

ברטלוד ברכט (1898-1956)

התיאטרון והמהפכנות החברתית היו לאחדים אצל ברטולד ברכט. כבר מימי היותו סטודנט לרפואה במינכן, מקום שבו השתתף בהתקוממות הקומוניסטית בשנת 1918, שימש מבקר דרמטי בעיתון הסוציאליסטי וקורא-מחזות ומעבדם במינכן. את הקריירה שלו בתור מחזאי החל ברכט בשני מחזות: “בעל” ו”תופים בלילה”, שהופקו בשנת 1922 והקנו לו את הפרס על שם “קלייסט”. בשנת 1924, עבר לברלין, ובה היה לקורא-מחזות ומעבד בשביל “התיאטרון הגרמני”, עד לעלייתו של היטלר לשלטון בשנת 1933.
ב14- שנות גלותו כתב ברכט את המחזות שעתידים היו להוציא לו מוניטין: “אמא קוראז'”, “חיי גליליאו”, “הנפש הטובה מסצואן” ו”מעגל הגיר הקווקזי”. את רוב תקופת גלותו בילה בקליפורניה, אך לאחר שנחקר בועדת הסנאט בחקירת פעילויות בלתי אמריקאיות, עקר לשוויץ. בשנת 1949, קיבל את הצעת שלטונות גרמניה המזרחית להקים למענו להקת תיאטרון מיוחדת, והתיישב במזרח ברלין. כאן, הקים את “אנסמבל ברלין” המפורסם. ברכט האמין במרות הדידקטית של התיאטרון והיה תועמלן קנאי לסוציאליזם. הוא רצה לעשות את “ילדי העידן המדעי” בקרניים לגבי החברה שבא הם חיים ולעורר אותם לפעלתנות חברתית מהפכנית. לשם כך, פיתח את מה שקרא “התיאטרון האפי” – תיאטרון שניסה למנוע מבני האדם להעמיד פנים שהם צופים במציאות אמיתית על הבמה ומהזדהות עם הדמויות שבמחזה. ברכט ניסה אמצעי הרחקה רבים, הכוללים: הקרנה סרט באמצע המחזה, מסיכות, זימרה, אפיזודות צדדיות – כולם מכוונים להפגת האשליה ולטיפוח בקרנותו של קהל הצופים.
ברכט נודע גם בתור מחברה של ה”אופרה בגרוש” (The Threepenny Opera, עיבוד של אופרת הקבצנים, מאת ג’ון גיי האנגלי) שכתב בשיתוף עם קורט וייל. לבד ממחזותיו כתב ברכט למעלה מ1300- שירים, 3 רומנים, ועוד דברי פרוזה רבים.

 תאר דמות המופיעה בספר והסבר את יחסך כלפיה. (האם הזדהית או התנגדת לדמות, האם עוררה בך רגשות כעס, עצב, שמחה, חרדה, קנאה, סקרנות וכד’ – הסבר).

הדמות שבחרתי לתאר היא אמה של פרידה.
בתחילת הספר, אין הרבה תיאורים על אמהּ. היא מצטיירת כאם רגילה, ומתוארת כאשר מסרקת את שערה של פרידה ומבשלת יחד עם העוזרת שלה. אחרי קריסתם הכלכלית, היא נראית כדמות מאוד שונה, אשר דורשת התייחסות. אמהּ של פרידה הייתה ללא ספק אצילה יהודית, אשר באה ממשפחה עמידה. את חייה בילתה בנוחות מרבית, עד מלחמת העולם הראשונה. את בתה הראשונה, אחותה של פרידה – מינה, איבדה בלידה.
לא ניתן לדעת בת כמה היא הייתה בזמן מלחמת העולם הראשונה, אך מכיוון שבאותה תקופה, נערות היו מתחתנות ומביאות ילדים לעולם בגיל צעיר יחסית – ניתן לנחש שהייתה כבת שלושים. בדירתם בברלין, תפקיד מפרנסת המשפחה היה תלוי עליה. אביה של פרידה מעולם לא התגבר על ההתרוששות ועל מנת לשלם את שכר הדירה בלבד היה עליה למיין, לגהץ ולארגן חבילות כביסה של שכנים (מלאכה, שלדעתי, למדה בפעם הראשונה, מכיוון שכל חייה הסתמכה על עוזרות).
עוד אחד מתפקידיה היה לקנות מזון ומצרכים, אך כיוון שחסר לה כסף הייתה קונה אותו בשוק השחור. שם, בבתי קפה ברחובות צדדים, החליפה כפיות, שמלות ותכשיטים מ”ימי הזוהר” במוצרים נחוצים כמו קמח ומלח.
נקודה שאיני מבינה היא, כיצד יכלה לשתוק ולעמוד מנגד כאשר ראתה שאביה של פרידה הכה אותה בפעם הראשונה. היא מתנהגת כאילו כלום לא קרה, במין התעלמות הגנתית, דבר המכעיס אותי מאוד.
היא מתוארת כדמות המתעלמת ממצבה הקשה (כלכלית וגם מצבה של בתה):

“אני לא יכול להמשיך ככה,” צעק אבי…ראשה של אמי הורכן, והיא ארגנה על עצמה את בגדיה. היא קמה, ניצלה את נוכחותי ואמרה בשקט, “אני אכין את ארוחת הערב. בואי תעזרי לי, פרידה.”
אחרי האוכל נשען אבי לאחור בכיסאו, ואמי התרוצצה סביבו והשתדלה כתמיד לשפר את המצב.
“הוא לא מרגיש טוב,” הגנה על עצמה בפני גבותיי המורמות.
היא הביאה לו מרק עוף, בעוד הוא נובח, “למה אנחנו חייבים לחיות כך? מגיע לנו יותר מזה.”
“המצב לא כל-כך גרוע,” אמרה.
“את חושבת שאלה חיים נורמליים?”
“השנה הזאת,” ניסתה אמי לומר.

לדעתי, למרות שפרידה הייתה מודעת לטיב היחסים בין אמה לאביה, היא עצמה חיקתה אותם ביחסיה עם ברכט. את שתי מערכות היחסים, בין אביה ואמה של פרידה ובין ברכט לפרידה, ניתן לתאר באופן הפשוט ביותר כיחסי “שולט-נשלטת”. כאשר האישה מקדישה את עצמה, וכנועה ומתחייבת לגבר ואילו הגבר אינו מגלה שום התחייבות כלפי האישה.
דמותה של אמה של פרידה מעוררת בי כעס, אך עם זאת – רחמים. היא רואה כיצד בעלה קורס ומנסה להציל את המצב, אך אינה מצליחה. בהמשך הספר מתוארת מחלתה ומותה, אותו פרק הוא בעצם זה המסכם את חייה:

“…עדיין האשמתי אותה על שלא גוננה עלי מפני אבי… אך ההרגשה הזאת לא הייתה חשובה יותר… אמי שכבה בחדר השינה שבו ישנתי אני פעם. החדר עצמו נראה אפל וקטן אפילו ממה שזכרתי. פניה שעל הכרית היו חיוורים כאפר, והיא הייתה רזה. הרזון שלה הוא שהפחיד אותי…
“אבא משגיח עלייך?” שאלתי.
“כשהוא כאן הוא טוב מאוד,” אמרה.
…
התאבלתי על סבלות נישואיה של אמי, כמעט כמו על מחלתה, וללא ספק גם על עצמי.

 מה אתה לומד מהספר על התקופה בה התרחשו הדברים: המקום, הזמן, מנהגים, צורת חיים, החברה וכו’.

הספר אינו ספר לירי על התקופה ואינו מתאר אותה לפרטי פרטים, אך חייה של פרידה, הסובבים אותה והאירועים המתוארים בספר מהם, משקפים פעמים רבות את המצב בסביבתה ובזמנה.
מבחינה כרונולוגית, עלילת הספר נפרסת על פני המאה העשרים, אבל בחרתי לתאר את התקופה בגרמניה.
למרות שלא מצוינת שנת לידתה של פרידה, ניתן להניח שנולדה בין השנים 1901-1903, מכיוון שבתקופת מלחמת העולם הראשונה (1914-1917) הייתה כבת 13. תקופת ילדותה של פרידה עוברת עליה בגרמניה. אותה תקופה, שלפני מלחמת העולם הראשונה, היא תקופת שגשוג כלכלי יוצא מן הכלל, המתבטא בספר בהצלחת מפעליו של אביה של פרידה (מפעל לניקוי שמיכות פוך ומפעל לייצור כפפות). בעקבות ההצלחה של משפחתה, הם גרים בפרבר ברלינאי מפורסם – שרלוטנברג. הם מבקרים בבית כנסת פעמיים בשנה, דבר המראה על חילון בקרב היהודים בבורגנות הגבוהה והשתלבותם בחברה הגרמנית הנוצרית, ומצד שני פיתוחה של סובלנות דתית המאפשרת ליהודים ללכת לבית הכנסת ולא להסתיר את דתם (אך גם זאת בעירבון מוגבל: “…נכנסנו כולנו למכוניתו של אבי, שחנתה בחשאי מחוץ לטווח הכניסה לבית הכנסת, שכן היה זה בית כנסת.” ).
תקופת ה”שפע” נגמרת בתחילת מלחמת העולם הראשונה. שני המפעלים השייכים לאביה של פרידה קורסים, ועימם רבים נוספים מן התעשייה הגרמנית. גרמנייה נכנסת לתקופת שפל. פרידה מפסיקה ללמוד, בעקבות המעבר לסמטאות ברלין. אמה לא מוצאת עבודה ומגהצת כביסה של שכנים על מנת לקיים את המשפחה. בגלל מחסור של כסף, הם מחליפים שמלות, כפיות ופמוטים במצרכים נחוצים כמו סוכר, קמח, תפוחי אדמה וכו’. קלרה, דודתה של פרידה התחמקה מן העוני על ידי התחברות עם איש עשיר בשם מ. ברבוס, ואף על פי כך אינה מסוגלת לקיים את פרידה במשך זמן רב. פרידה, בת 15, נאלצת לעבוד למחייתה בבארי קברט, מועדונים נפוצים בברלין, המכילים בתוכם במה למשוררים וזמרים צעירים הבאים לנסות את מזלם בהופעה. יחד עם פרידה עובדות עוד נערות צעירות, משום שמלבד מלצרות, המקצוע היחיד לנערות אז הוא זנות.
אז מתחילה להתעורר האנטישמיות הגרמנית, ומופיעה ההערה הגזענית הראשונה (לא שהיו רבות) שקיבלה פרידה:

“את לא גרה בשרלוטנברג [פרבר יוקרתי, בו גרה פרידה בילדות], ” אמרה. “יהודייה מלוכלכת.”
“אני לא,” אמרתי.
“לא יהודייה או לא מלוכלכת?” התגרתה בי.
לא הייתה לי תשובה בשבילה.

התקופה העיקרית הבאה היא התקופה שלפני מלחמת העולם השנייה (שתי מלחמות העולם קשורות קשר חזק בעלילה משום שעד כאן היא מתרחשת בגרמניה, שהיוותה חלק אינטגרלי בהן). גרמניה של ויימאר נופלת. קבוצות אנטישמיות ונערים חובשי צלבי קרס מתאחדות לקבוצות הפועלות בגלוי כנגד יהודים (ב- 1927, קלרה מותקפת בעת הליכתה ברחוב, ונפצעת קשות). פרידה מכנה את זה “אלימות יומיומית ברחובות”.
פרידה שייכת אז לחבורת התיאטרון ורבים ממנה הם יהודים. אי היציבות בולטת בעיקר בתחום הפוליטי. בימין נלחמים עבור השליטה הסוצאל-דמוקרטים והקומוניסטים. פרידה ועוד כמה מחברי להקתה מצטרפים למפלגה הקומוניסטית:

“אינני זוכרת מתי בדיוק הצטרפתי למפלגה הקומוניסטית.
…עניי העיר שכבו ברחובות, הילדים חסרי הנעליים, חסרי התקווה, של מובטלי ויימאר. ראיתי אותם במשך תקופת התבגרותי. המדרכות הללו המתינו לי תמיד. עדיין אני יכולה לזכור את צביטת הרעב, אפילו בימים שבהם נסעתי במכונית, עברתי את הקור במעיל פרווה ואכלתי במסעדות טובות כשמפיות צחורות קשורות סביב צווארי. ועם זאת לא הייתה הצטרפותי תוצאה של חמלה בלבד. היה בה גם רטט של פחד. חשנו באוויר משהו מאיים, משהו שיש להילחם בו, שכולנו נלחמנו בו, משהו שעינו הרעה הצהובה כבר הייתה לטושה אלינו.”

ב1929- נופלת כלכלתה הקפיטליסטית של ארצות הברית. ב1930- מושעית החוקה הגרמנית. פרידה בורחת לרוסיה.

“ואז זכו הנאצים בבחירות.”

 שכנע את חברך לקרוא (או לא לקרוא) את הספר. כתב את דבריך בצורת מכתב או קטע ביקורת קצר.

ספרים חדשים / מאת מרינה גנדלין

כשהתחלתי לקרוא את הספר, הייתי בטוחה שלפני עוד סיפור חיים על דמות אירופאית שאינה זכורה, והספר בה לעשות עמה צדק ולתת לה את חמש עשרה דקות תהילתה (שלהן בעצם זכתה, אך ללא ספק, בפני קהל קטן מידי). אך ככל שהעלילה מתפתחת מאבדת פרידה בלום, גיבורת הסיפור, את הסימפטיה שבה זכתה מקהל הקוראים בתיאור ילדותה הקשה. הקורא מקבל הרגשה של “סיפור אמיץ”, ולא סתם “סיפור חיים”.
“לאהוב את ברכט” הוא סיפורה של פרידה בלום. פרידה היא נערה יהודייה שנולדה למשפחה עשירה, בתחילת המאה ה20-. בזמן מלחמת העולם הראשונה, אביה פושט את הרגל וכל משפחתה נאלצת לעבור לדירה קטנה במרכז ברלין. חייה שם הם חיי עוני, ואביה, שלא היה מורגל לזאת, מתדרדר לאלכוהוליזם ומתחיל להכות את פרידה ואמה. בלית ברירה, בגיל 15, בורחת פרידה מהבית אל דודתה קלרה. קלרה, שהתחברה עם איש עשיר בשם מ.ברבוס, ונותנת לפרידה לגור עמה, אך רק לזמן קצר. קלרה מוצאת לפרידה עבודה בתור מלצרית ב”פאב-קברט”, מסוג המועדונים שאפיינו את ברלין בשנות העשרים. בביתה של קלרה היא לומדת להדפיס במכונת כתיבה. באחד הערבים, מופיע בפאב משורר צעיר בשם ברטולד ברכט, שהופך לדמות החשובה ביותר בספר.
פרידה מתאהבת בברכט. נוצרת בינם שותפות כאשר פרידה מתנדבת להדפיס את שיריו. פרידה משתוקקת לעלות על הבמה, והיא מופיעה בשירה על במת הקברט, בו מלצרה.
ברכט כותב את “אופרה בגרוש”. פרידה משתתפת במחזה וזוכה להכיר עוד שחקנים (חלקם ידועים, כמו קרולה וייגל, וחלקם אלמוניים כמוה). “אופרה בגרוש” הוא להיט, וכל השחקנים הם חברים קרובים ויוצרים מעין “להקה”. ברכט זוכה לכבוד רב ועתה הוא עשיר, וגם פרידה יכולה עתה לפרנס את עצמה. בשלב זה מודלף לאט לאט האיום הנאצי לסיפור, ורוב חברי ה”להקה” מצטרפים למפלגה הקומוניסטית. למרות שפרידה יהודיה, אין הספר נהפך לסיפור על השואה או הנאציזם. ככל שברכט נעשה מפורסם יותר, פרידה נעשית מרוחקת ממנו.
פרידה מכירה את סרגיי, שהוא, כמו ברכט, משורר רוסי. נולדת להם בת. לפני שהיטלר עולה לשלטון, היא וסרגיי בורחים לרוסיה. תקופת שהייתה של פרידה ברוסיה מתוארת כארוכה ועצובה: שסרגיי נלכד על ידי המשטרה החשאית הרוסית, נשלך לכלא, ולאחר מספר חודשים נפטר. פרידה מתחברת לפסנתרן שלה (בהופעה היחידה שהייתה לה ברוסיה) ועוברת לגור איתו. לאחר זמן מה גם הוא נתפס על ידי הק.ג.ב..
אף על פי שפרידה מוכרת ברוסיה כזמרת מוכשרת ומפורסמת המקושרת לברטולד ברכט, אינה עובדת וכל יומה מוקדש לטיפול בילדתה, דבר המעציב אותה מאוד והיא מאבדת כל תקווה. באותה תקופה, ברכט מגיע לרוסיה. יחד עם ברכט ואישתו היא בורחת מהגרת לארה”ב. פרידה לומדת אנגלית מהר מאוד. בארה”ב היא מתנתקת מברכט ומהשירה ועובדת בחנות תקליטים קטנה. השנה הראשונה בארה”ב עוברת במין שלווה ופרידה נהנית ממנה. אחת מחברותיה של פרידה מימי ה”להקה” מארגנת ערב שירה לכבוד הזמרים מגרמניה. פרידה, המוזמנת להופיע, נזכרת בימי תהילתה בברלין. באותו ערב היא פוגשת את בעלה השני, המתגלה כבעל תחנות רדיו ומפעלי תקליטים. אתו היא מקליטה מספר תקליטים. היא מגלה שמספר חברי “הלהקה” שבה הייתה חברה בצעירותה בברלין נלקחים לחקירה, משום שהשתייכו למפלגה הקומוניסטית. על מנת להימנע מחקירה היא, בעלה ובתהּ עוברים ללונדון. שם נגמר הספר.
יותר מסיפור על פרידה, יותר מסיפור על ברכט, זהו סיפור על אהבה ועל נפילתה של גרמניה. ההשתלבות המצוינת של הדמויות בסביבתם, היכולת לראות כיצד משפיע ההווה על אנשים והאהבה שמרחפת מעל פרידה כל ימי חייה עושים מספר זה חובה, לכל מי שמתעניין באירופה של תחילת המאה ולכל מי שאוהב ספר איכותי. זהו ספר המשקף כשרון גדול של סופרת צעירה, שמתארת יופי בדמויות האירופאיות במאה העשרים.

נ.ב. – לחובבי ברטולד ברכט, בתחילת כל פרק, מצוטטים חלק משיריו. פיסות של שירה, כמו זו, האהובה עליי:

“כי גלגל המים מוכרח להסתובב
כל שמה שלמעלה נועד ליפול.
והמים שלמטה לומדים בלי הרף
שעליהם לדחוף את הגלגל ולא לחדול.”

ברכט: “בלדה על גלגל המים”.
תירגם: שמעון זנדבנק.

 שם הספר- אלו ציפיות הוא עורר לפני הקריאה? האם התגשמו? למה הוא מרמז? מה הקשר בין השם לבין היצירה? האם היית בוחר בשם אחר?

“לאהוב את ברכט”.
לפני קריאת הספר לא ידעתי מי היה ברטולד ברכט. לא ידעתי שזה יהיה מין רומן היסטורי. אני לא חושבת שניתן לסווג את סוג ספר זה על פי שמו. על הכריכה מצוירת מכונת כתיבה, מתוכה יוצא דף ועליו תמונה של איש בשנות הארבעים שלו. על פי הכריכה ניתן היה לנחש שתהיה מעורבת כתיבה מסוג מסוים בספר. ניחשתי שבדמות היא ברכט. ציפיות אלו התגשמו– שהרי ברכט עצמו היה משורר, והתמונה היא שלו.
לדעתי זהו שם מושלם. אחת מחברותיי, שקראה את הספר, אמרה שפרידה מבלה את חייה מאוהבת בברכט. ולדעתי, המילים, לאהוב את ברכט, לקוחות בעצם מן המשפט – “איך לבלות את חייך בלאהוב את ברכט?” (שהוא לדעתי השם המלא של הספר).

“אני לא יכולה לעזוב את ברכט,” עניתי.
מעולם לא הבהרתי זאת לעצמי בצורה כל כך חדה.
האמת הייתה, שכל מה שהיה חשוב בעיני היה מצוי שם. אהבתי, עבודתי,
צרכיי המינים, אמונתי הפוליטית. כל אלה התחברו יחד אל דמותו של אדם אחד שהיה עמוד התווך. כל מבנה חיי יישבר לרסיסים אם ייעלם מתוכם, הייתי בטוחה בכך.”

ולכן לא הייתי בוחרת בשם אחר, אף על פי שיכולות להיות הרבה אפשרויות, כגון:
 “קברט” – מכיוון שחייה של פרידה עוברים בשירה, מילדותה, שהייתה שרה לאביה לנחמו ועד זקנתה שהקליטה תקליטים עם בעלה, מקסוול ג’ונסון.
 “ברלין” – משום שפרידה מרגישה קרובה אל העיר, בה גדלה והתפתחה לכוכבת. אחרי המלחמה, אחרי שהייתה בארצות הברית, חוזרת פרידה לבקר את ברלין ואף החלק האחרון של הספר (מתוך שישה) נקרא “ברלין שלאחר המלחמה”. ברלין “הכירה” לה את ברכט ואת עצמה כזמרת.
 “אופרה בגרוש” – מכיוון שזהו המחזה שהעלה את פרידה וגם את ברכט לגדולתם. אבל, לדעתי, מתאר רק תקופה אחת בחיי שניהם.
אבל למרות שאלו שמות פיקנטיים, הם כלליים ואינם מגדירים בדיוק את הספר, כפי ש”לאהוב את ברכט מגדירם ואת חייה של פרידה.

עבודה יצירתית

העבודה היצירתית מתחלקת לשני סעיפים:
1. ראשית, רציתי להביע את ברלין, בימיה הטובים, כפי שצפתה בה פרידה, מחלונה, בימי תהילתה. למרות, שאלו תצלומים משנות ה90-, מברלין המערבית, לבניינים יש אותו קסם והם בנויים בשיטות אשר היו נהוגות בתחילת המאה (הבארוק והבאוהואס). ברלין (כפי שציינתי בשאלה האחרונה) מגלמת תפקיד חשוב בחייה של פרידה. היא העיר שאותה מכנה פרידה בית.
*העבודה בעמוד הבא.
2. שנית, רציתי להוסיף מספר גזרי עיתונים שמצאתי בזמן הכנת העבודה. שניהם קשורים לברטולד ברכט ולקורט וייל.

“אינני מתחרטת על דרך חיי. עבודתי הסבה לי אושר. לעולם אינני מרגישה בודדה עכשיו, ורק לעיתים רחוקות אני עצובה. בהרבה מובנים התמזל מזלי מאוד. ביתי הוא ליד וייטסטון פונד, בקרבת מקום לאזור בלונדון שבו קבעו את ביתם דורות אחדים של פליטים מאירופה. אני מטיילת בעונג בשדה הבר בכל מזג אוויר ורואה את חילופי העונות – היום השמש זוהרת – ומצפה לביקוריהם של נכדי.”