עבודה זו מודדת את עמדותיו של הציבור הכללי מול עמדותיהם של העובדים בתחום בריאות הנפש בישראל כלפי חולים/ מחלות נפש.
אנו נבדוק שאת באמצעות שאלון שנחלק לעובדים ולציבור ובהתאם לתשובות של השנים נגיע למסקנה מי מבין ומקבל יותר את חולי הנפש וכיצד הם מתחיסים למחלות ולחולי הנפש.
המשתנים:
נושא תלוי=חולי נפש.
נושא בלתי תלוי= יחס החברה.
*הנושא התלוי מתחלק לשני חלקים משניים כלומר החברה= העובדים בתחום בריאות הנפש, לעומת הציבור.
השערת המחקר:
יהיו הבדלים בין דעותיהם של עובדים בתחום בריאות הנפש לבין הציבור הכללי לגבי חולים במחלות נפש, שהעובדים יהיו יותר ליברלים מהציבור.
הגדרת משתנים:
חברה= התאגדות של בני אדם בעלי מטרות מוגבלות. שבחתירתם לקראת מטרות אלו הם עושים הסדרים ארגוניים מסוימים.
המונח חברה משמשלציון יחידות גדולות, כגון, אומות, ואפילו לגבי היחידה הכוללת ביותר, האנושות.
יחסי החברה: גיאוגר זימל אמר כי “חברה” ישניה ” בכל אשר שם נוצרת השפעת הגומלין בין יחדים אחדים”, מתוך יצרים או תכליות מסויימים.
כמו טארד שקובע גם וא כי כל יחידה חברתית עשויה להיות בעלת דרגות שונות מאוד, בהתאם לסוג השפעת הגומלין והדיקותה. גם יוג’ן דיפריל פיתח תורת יחסים חברתיים, לפיה קיים יחס חברתי בין שני יחדים, במידה שקיומו או פעולותיו של האחד משפיעים על מעשיו ומצביו הנפשיים של האחר. המקרה הנורמלי הוא השפעה הדדית או בכוח.
בין החברה נוצרות עמדות לגבי אנשים מסוימים בחברה או מחוצה לה, העמדות מתגבשות במהלך תקופה ארוכה . קיימת יותר מדרך אחת לרכישת עמדות. חלק מהעמדות מתפתחות תוך הקדשת מחשבה זהירה ועמוקה, ואילו אחרות “יצמחו” מאיליהן, חלקן מוקנות באמצעות התרבות, או ההורים כנציגיה.
פיגור/חולי נפש = מצב שבו ילד או בוגר נחשל בהתפתחותו.
הפיגור, שניתן להעריך אותו ביחס לממוצע הקיים בקבוצה אליה משתייך הפרט, יכול להיות גלובלי, או ההפך, להשפיע על חלק מסויים באישיות.
הפיגור השכלי נובע מליקוי שכלי מולד בהתפתחות האינטליגנציה, הפיגור האינטלקטואלי יכול להיגרם מסיבות תורשתיות בשל חולשה של כרומוזום, או סטייה כרומוזומטית(כמו תסמונת דאון) או פגיעה במוח כתוצאה מחלה שתקפה את האם וגם כתוצאה באירוע טראומטי של הגלגולת ברגע הלידה ועד דלקת המוח.
חולי נפש או בכלליות סוטים לא יכולים לשלוט על התהליך שמסווג אותם חברתית , תהליך זה הוא תוצאה של עמדות מסוימות ושל נורמות המביאות את החברה לסווג את הסוטים.
סוטה הוא מי שהודבקה לו בהצלחה תווית זו. והתנהגות סוטה היא התנהגות שבני אדם תייגו אותה כך- תיוג זה מכונה סטיגמה.
התיוג פירושו הדגשה ברורה באמצעות סימנים גלויים, של תכונה שלילית אחת, והתייחסות אליה רק בהתאם לכך. הם משמשים לזיהוי הסוטים, להבטלתם מבחינה חברתית ולהבדלם מהאחרים, לבידודם, להענשתם ולהדבקת תווית של נחותים אליהם.
תאור המחקר:
מטרת המחקר היא למצוא הבדלים בעמדותיהם של הציבור לבין עמדותיהם של העובדים בתחום בריאות הנפש על חולים ומחלות נפש.
הנשאלים בקרב הציבור נבחרו אקראי, 20 שאלונים הועברו לציבור, מתוכם 18 הוחזרו מלאים.ובקרב עובדי “אנוש” 16 מתוך 20 חזרו מלאים- 85%.
גיל הנשאלים הוא מעל 21 ומתחת ל-50.
את הנשאלים חילק לכמה משתנים- את הנשאלים בקרב הציבור חילק לגברים ונשים, ואת הנשאלים המקצועים חילק לעובדים סוציאלים ולעובדים שונים(מתנדבים, מזכירות וכו’).
בעבודה מופיעים חלקים משאלון ה-O.M.I של כהן וסטרונינג.
השאלון מתחלק ל-4 מימדים:
משפטים 1-4 – מימד סמכותיות:
גורם זה מציג דעות הרואות את חולה הנפש כשונה ונחות ודעות פופולריות לגבי הסיבות למחלות נפש.
הציון הממוצע הכללי במימד זה של עובדים הוא 2.9 ושל הציבור 3.075 הממוצעים כמעט שווים וציונים אלו משקפים ששתי אוכלוסיות מחזיקות בדעות לא כל כך ליברליות ונוטות לסמכותיות בקשר לחולי נפש.
משפטים 5-9- מימד סייג חברתי:
גורמים אלו מבטאים את הרצון להגביל את חולה הנפש בזמן האשפוז ואחריו, וכן רצון להרחיק ולהגביל חברתית את החולה מהקהילה.
ההמוצע הכללי של העובדים הוא 4.63 ושל הציבור הוא 4.055. הממוצע הוא דומה בשניהם ומעיד על נטייה להתנגדות לסווג חברתי של חולי נפש. למרות שהממוצע מראה התנגדות, ישנם מקרים כמו במשפט 5 שגם העובדים והאוכלוסיה מביעים נטיה להסכמה ולסיווג משום שמשפט זה משקף קרבה אינטימית לחולה, כשמדובר בקרבה כזו, האוכלוסיה מגלה ריחוק ודחייה.
משפטים 10-14- מימד אתיולוגיה בין אישית: גורם זה כולל פרטים המייצגים תפיסה הרואה במחלת נפש כנגרמת מהחוויות הבין אישיות המוקדמות ובעיקר מיחסי הורים ילדים לקויים.
הממוצע של העובדים במימד זה 5.06 ושל הציבור 4.45- ממוצעים אלו משקפים דעות המראות התנגדות להסברים אתיולוגיים כגורמים למחלות נפש בשתי הקבוצות ואף התנגדות גדולה יותר בקרב העובדים.
משפטים 15-18- מימד שלילת מסוכנות:
מימד זה מורכב מפריטים השוללים את מסוכנותם של חולי נפש.
הממוצע של העובדים במימד זה הוא 2.625 ושל הציבור 2.6, כמעט זהה בשתי הקבוצות. ממוצע זה מראה על דעה כללית השוללת את מסוכנותם של חולי נפש.
מסקנות:
בעקבות העבודה השערה שלי הופרכה מפני שלא היו הבדלים בין דעותיהם של העובדים לבין דעותיהם של הציבור הנוכחית כפי שחשבתי- שניהם מצד אחד היו ליברלים ומצד שני יהיו שמרניים.
