בית דוד עבד ?
1יהודה 10 שבטים
בנימין

מדוע שלמה מרבה נשים?
1. אהבה-"והמלך שלמה אהב נשים.."
"בהם דבק שלמה לאהבה…"
2. נשואים דיפלומטיים- נשואים מתוך אינטרסים כלכליים, ביטחוניים, צבאים טריטוריאליים. שלמה מתחתן
עם בנות מלכים.
שאלה: חלק א' מה ביקש שלמה להשיג באמצעות נישואיו לנשים נוכריות?
חלק ב' בתשובתך העזר ב: ספר פרק פסוק
מלכים א', ג, א
מלכים א', ט, ט"ז
תשובה: שלמה מתחתן מתוך צרכים דיפלומטיים
לדוגמה: מלכים א' , ג', א': "ויתחתן שלמה את פרעה" הכתוב רומז ששלמה רוצה ליצור קשרים עם המלך פרעה באמצאות נישואים פוליטיים.
מלכים א', ט,' ט"ז: פרעה החם של שלמה כובש את העיר גזר ומעניקה כמתנה לחתנו שלמה. אינטרס טריטוריאלי ביטחוני.

שאלה: ציין 3 דרכים שבהן משתמש הכתוב כדי להדגיש את החטא של נשואי שלמה לנשים הנוכריות.
בתשובה זו יש לכלול 1-3 . יש לשים לב שהשאלה דורשת לציין את השיתה שבה מעצימים את החטא. כמו כן אין צורך להזכיר את הדברים שלא קשורים לנשואים.

תשובה:
1. הגזמה הסופר מגזים במספר הנשים של שלמה.
2. אזכור חוק הסופר מדגיש ששלמה עבר על חוק הנשים.
3. פירוט יתר הסופר מפרט את שמות הנשים.

כיצד הסופר מנסה להקטין מחטאי שלמה?
1. "וכן עשה לכל נשיו הנוכריות מקטירות ומזבחות לאלוהיהן" פס' ח' מוסח בלשון נקבה ורומז על כך שהנשים מן שחטאו פיזית בעבודה זרה. חטא של שלמה בכך שהוא לא עצר באדן מימן אותן אבל הוא עצמו לא עבד עבודה זרה.
2. "ויהי העת לזקנת שלמה נשיו הטו את לבבו" רק בזקנתו הצליחו הנשים הנוכריות להסית את שלמה לעבודה זרה. מכאן יוצא שכל החיים הוא היה צדיק והחטאים הם פרט שולי וקטן בחייו ורק כאשר היה זקן וחלש הצליחו הנשים להשפיע עליו לרעה.

שלושת המורדים נגד שלמה(פס' י"ד- כ"ה)

הדד האדומי
פס' י"ד: "ויקום שטן לשלמה את הדד האדומי מזרע המלך הוא באדום"- העונש על החטא
ה' עורר אויב הדד בן מלך אדום
א. עפ"י פס' י"ד ה' עורר אויב נגד שלמה את הדד בן מלך אדום כעונש על חטאי שלמה בזקנתו.
ב. הפסוקים הבאים מספרים כי בעבר דוד ושר צבאו יואב עלו על אדום כבשו אותה ושיעבדוה לישראל. הדד בן מלך אדום בורח מארצו ומקבל מקלט מדיני במצריים. הוא יושב במצריים עד ששומע שדוד מת ושלמה עלה לשלטון. בשלב זה הוא עוזב את מצריים וחוזר לאדום ומורד בשלמה המלך הצעיר שעלה לשלטון.

בין הנתונים קיימת סתירה עפ"י א' הדד אויב לשלמה בזקנתו עפ"י ב' הדד אויב לשלמה מרגע עלייתו לשלטון.

רזון בן אלידע מארם דמשק(посмотреть )
"ויקים א' לו שטן את רוזן בן אלידע( אשר ברח מאת הדדעזה מלך צובה אדוניו)"- העונש על החטא
ה' עורר לשלמה אויב
א. ה' עורר אויב נגד שלמה את רזון בן עלידע מארם דמשק בגלל חטאי שלמה בזקנתו.
ב. בעבר דוד עלה על ארם דמשק כבש אותה וסיפח את ארם לישראל, החל מימי דוד ארם כפופה לישראל. רזון בן אלידע שמלך בדמשק פחד מדוד וברח. רזן הקים גדוד והמתין בגלות כל חייו של דוד כשהוא שמע שדוד מת הוא חוזר ומורד בשלמה.

בין שתי הנתונים קיימת סתירה עפ"י א' רזון אויב לשלמה בזקנתו עפ"י ב' רזון אויב לשלמה ללא קשר לחטאים בזקנתו. "ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה"

הדדעזר מלך צובר הוא מלך אימפריאליסטי ששעבד תחתיו מספר נסיכויות ארמיות ובתוכם את ארם דמשק. לכן מכונה הדדעזר האדון של רזון בן עלידע.

מרד ירובעם בן נבט(כו-כח)
"וירם יד במלך"
סיבות למרד:

1. מניע שבטי- ירובעם אפרתי כלומר משבט אפריים. בעבר שבט אפריים היה המרכזי והמוביל מבין שבטי ישראל. כאשר דוד עלה לשלטון ירד מעמדו של אפריים ושבט יהודה הפך למרכזי וחשוב. ירובעם כבן לשבט אפריים רוצה למרוד בשלמה ולהפוך למלך בכך יחזיר את הכבוד האבוד לשבט.
2. מניע אישי- אמו אלמנה. בתקופת המקרה אלמנות ויתומים נמנו אם השכבה הנמוכה בחברה מבחינה כלכלית חברתית. ירובעם רוצה להפוך למלך ולשפר את מצבו האישי.
3. מניע אישי נוסף- ירובעם "גיבור חייל" כלומר איש צבא מוכשר, כריזמטי וראוי להוביל מרד.
4. "וירא שלמה את הנער (כי) עושה מלאכה הוא ויפקד כל סבל בית יוסף"
המלך ירובעם מצטיין בעבודות בנייה מינה עבודות בנייה בכפיה-מס עובד 10 שבטים(לא כולל יהודה)

1 2 במילים שלי
שאלה: במלכים א' , י"א פס' כו-כח מסופר על מפעלי הבנייה של שלמה בירושלים ועל סבל בית יוסף הסבר כיצד שני עניינים
—————— —————— ===
אלה מסייעים בהבנת הסיבות למרד בשלמה.

תשובה: המלך שלמה היה עסוק במפעלי בנייה נרחבים שהצריכו כ"א רב העובדים גויסו מקרב העם באמצעות הטלת מס שנקרא מס עובד. העם גויס לעבודות הבנייה ללא תשלום. מס העובד הוטל רק על 10 שבטים בעוד שיהודה ובנימין המקורבים למלך הופלו לטובה ולא עבדו. תחושת הקיפוח הכלכלי חברתי בקרב 10 שבטים נוצלה ע"י ירובעם בן נבט שהיה המפקח על העבודה והא הסיט אותם למרד בשלמה.

נבואת אחיה השלוני לירובעם בן נבט פס' כ"ט-סוף

קושי תחבירי פס' כ"ט-ל
"וירובעם יצא מירושלים וימצא אותו אחיה השלוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה… ויתפוס אחיה בשלמה חדשה אשר עליו ויקרה שנימאשאר קראים" בפסוק קיים קושי במבנה התחבירי כיון שלא ברור למי מתכוונות המילים "הוא" ו"עליו". האם אחיה מתכסה בשלמה או ירובעם.

מעשה סמלי: הנביא אחיה מבקש להדגיש ולהעצים את נבואתו הודות קריאת הממלכה ולכן הוא מלווה את דבריו במעשה סמלי של קריאת בגד ל12 חלקים.

סתייה/אי התאמה פס' ל-ל"ב
בפסוק ל' אחיה קורא את הבגד ל12 קראים אולם לאחר מכן מדובר על10 שבטים ירובעם ועוד אחד לבית דוד ומכאן שחסר שבט.
פתרון: השבט האחד מורכב משניים, יהודה ובנימין.

"בית נאמן": אחיה מבטיח לירובעם שה' ייתן לו בית נאמן כלומר שלטון יציב שושלת חזקה זאת בתנאי שיציית לחוקי האל. (הנביא אומר לירובעם שהוא יכול למלוך בכל אשר תהווה נפשו אולם יש לזכור שיהודה וירושלים מחוץ לתחום.

סתירה/אי התאמה בפס' ל"ג
בתחילת הפרק קראנו שפילוג הממלכה שיתרחש בעתיד הוא עונש על חטאי שלמה בעבודה זרה. לעומת זאת בפס' ל"ג המנוסח כולו בלשון רבים חטאי העבודה הזרה מוטלים על כל העם ובגלל כל העם הממלכה תתפלג. "יען אשר עזבוני וישתחוו לעשתורת אלוהי צידון לכמוש אלוהי מואב ולמלכום אלוהי בני-עמן ולא הלכו בדרכי…". סופר מלכים יהודאי כלומר תומך נלהב בבית דוד שמוצאו משבט יהודה. הסופר לא מעוניין שיבצר רושם שרק שלמה אחראי לפילוג ולכן הוא מתיל חלק מהאשמה על העם. פרק י"א מסתיים במותו של המלך שלמה ועליית בנו רחבעם לכס המלוכה. בשלב הזה עונש הפילוג צריך לצאת לפועל.

מלכים א' פרק י"ב

חלק ראשון: פילוג ממלכת ישראל המאוחדת פס א-כ"ז
טכס הכתרה פס' א'
"וילך רחבעם שכם כי שכם בה כל ישראל להמליך אותו" רחבעם בן שלמה עולה לשלטון מכוח הירושה וההמלכה עליה מדובר כאן היא טכס חגיגי. עיר הבירה ירושלים והיינו מצפים שהטכס יערך בבירה. אן כך מדוע נערכה ממהלכה בשכם.
א. רצון טוב- המלך יורד אל העם מתוך רצון להתפייס לתת תחושה טובה.
ב. 10 השבטים התכנסו בשכם כדי להמליך אותו והציבו מאין אולטימטום. מהלך היה מודע למעמדו הבעייתי בקרב 10 השבטים וידע אם לא יגיע אליהם לשכם הם לא יבואו לירושלים. אם כך הוא נאלץ לעשות זאת בגלל מעמדו החלש.
*הערה- בספר שמואל ב' פרק ה' פס' א'-ד' מתוארת ההכתרה של דוד. דוד ישב בחברון והעם הגיע אליו והתחנן שימלוך עליהם. כיוון הנסיעה בטכס ההכתרה מלמד על מעמדו של המלך. מלך חזק כמו דוד ושב על כיסאו והעם מגיע אליו, מלך חלש כמו רחבעם נחלץ לנסוע אליו.

בקשת העם פס ז'
"אביך הקשה את עולנו ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך" במהלך הטכס 10 שבטים מבקשים מרחבעם שיקל במסים ובתמורה הם מבטיחים לו תמיכה ונאמנות המלך מבקש שהות של שלושה ימים במהלכם הוא מייעץ אם שני קבוצות, הזקנים והילדים.

עצת הזקנים פס ז'
"אם היום תהייה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודיברת אליהם דברים טובים יהיו לך עבדים כל הימים" הזקנים מייעצים לו לבו לקראת העם להקל קצת במסים ובתמורה לזכות בתמיכתם. עצת הזקנים פייסנית ותרנית ומונעת משיקולים של טובת הממלכה לטווח ארוך.

עצת הילדים פס' י-י"א
1. "קטני עבה ממותני אבי" אצבעי הקטנה עבה יותר ממותניו של שלמה אבי, אני חזק ממנו ואין להשוות בינינו.
2. "אבי העמיס אליכם עול כבד ואני אוסיף על עולכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" הילדים מייעצים לו להוסיף על נטל המסים ולהתאכזר אל העם. עצת הילדים קטנונית ומונעת משיקוי כבוד ואגו בלבד.

המלך רחבעם בוחר בעצת הילדים וגורם למרד ולפילוג העם.

סיסמת המרד פס ט"ז
"וישיבו העם את המלך דבר לאמור מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאוהלך ישראל עתה ראה ביתך דוד" 10 השבטים מכריזים כי אין להם חלק בשלטון בית דוד ולא בשטחים של ממלכת בית דוד, מנהיגי 10 שבטים קוראים לעם להפנות גבם לירובעם ולשור לביתם.
*יש לציין כי סיסמת המרד של 10 שבטים איננה מקורית. בעבר, בתקופת דוד קמו נגדו מורדים שהשתמשו בדיוק באותן מילים אם כך ניתן לראות שפלגים מתקופת דוד מתאווררים שוב בתקופת נכדו .

סיבה: כדי שיקיים דבר א' באמצאות
ט"ו: "ולא שמע המלך אל העם כי הייתה סיבה מעם א' למען היקש את דברו אשר דיבר ביד אחיה השלוני הנביא אל ירבעם"
——————————— = ———————— ——————————————————————————————–
המלך רחבעם סרב לבקשת א' גורם לרחבעם המלך שמה חטא בע"ז ולכן א' הענישו בפילוג הממלכה
10 השבטים להקלה במסים להקשות את לבו =================================
============== ולסרב לעם סיבה דתית
סיבה חברתית
כלכלית
פעולות רחבעם להחזרת 10 השבטים לשלטונו פס' י"ח-כ"ד
1. רחבעם שולח את נציב המס אדורם אל 10 השבטים כדי שיגבה מסים וכך יפגין את שלטונו עליהם. 10 השבטים סוקלים אותו למוות.
2. רחבעם מגייס את יהודה ובנימיו למלחמה נגד 10 השבטים. ה' שולח נביא בשם שמעייה כדי למנוע את המלחמה משתי סיבות: א. "אחיכם בני ישראל" למרות הפילוג ישראל ויהודה אחים ולכן יש להימנע ממלחמה.
ב. "שובו איש לביתו כי מאיתי נהיה הדבר הזה" הפילוג הוא רצון א' כעונש לחטאי שלמה ולכן אסור לצאת נגד רצון האל.

סיבתיות כפולה
לכל אירוע יש שתי סיבות. סיבה אחת ריאלית גילוייה לעין וסיבה שנייה נסתרת, כוח ה'.
באירוע הוא פילוג הממלכה. הסיבות הן :
1. הסיבה הריאלית היא סירובו של המלך להקל במסים גררה מרד ופילוג.
2. בסיבה הנסתרת היא שה' גרם לרחבעם להקשות את ליבו כדי שהעונש על חטאי שלמה יצא לפועל.

ממלכה מאוחדת – דוד, שלמה
רחבעם-מרד
פילוג

בית דוד ירבעם בן נבט
ממלכת יהודה =דרום ממלכת ישראל = צפון
2 שבטים 10 שבטים
פעולות ירובעם בן נבט לניתוק ישראל מיהודה פס' כ"ה-ל"ג
1. בניית ערי בירה שכם ופנואל
לאחר הפילוג לירובעם הייתה בעיה בתחום המדיני הוא נותר ללא עיר בירה כיוון שירושלים נשארה ברשות ממלכת יהודה. ירובעם מוצה ערים חלופיות שכם ופנואל.

שכם: במקום זה ביקר אברהם אם הגיעו לכנען ובנה שם מזבח לה'.
פנואל: במקום זה נגלה מלאך ה' ליעקוב והעניק לו את השם ישראל.

אם כך שכם ופנואל בעלות מסורת של קדושה וראויות לשמש ערי בירה.

2. בניית שני עגלי זהב והצבתם במקדשים בבית-אל ודן
לאחר הפילוג ירובעם נותר ללא מרכז דתי כיוון שמהקדש נשאר בתחום. ירובעם בונה שני עגלי זהב ומציב אותם במקדשים בבית-אל ודן.

שאלה: מה הייתה כוונת ירובעם בבניית העגלים?

תשובה: א. כוונת זדון להדיח את העם לעבודה זרה. ירובעם מדע לכך שיש חוק האוסר לעשות פסל לה' ולמרות זאת עובר עליו.
ב. ירובעם מתכוון לעשות סמל מוחשי לאל המופשט אולם העם לא הבין אותו והתייחס לעגלים כאילו היו אלים של ממש.

שאלה: מדוע נבחרו בית אל ודן להצבת העגלים?

תשובה:
סיבה דתית- שתי הערים בעלות מסורת של קדושה. בבית-אל נגלה ה' ליעקוב ובדן היה מקדש מתקופת השופטים.
סיבה גאו גראפית- דן נמצאה במרכז ממלכת ישראל ובית-אל בגבולה הצפוני. המטרה לספק דרכי גישה נוחות לתושבי הממלכה ובלבד שלא יגיעו לירושלים .

ביקורתו של הסופר: "והיי הדבר הזה לחטאת"

3. הדחת הכוהנים משבט לוי
עפ"י החוק המקראי הכוהנים לה' חייבים להגיע משבט לוי.

שאלה: ירובעם מדיח אותם מתפקידם וממנה כוהנים מכל קצות העם מדוע?

תשובה: בני שבט לוי שרתו שנים ארוכות במקדש בירושלים תחת שלטון בית דוד ירובעם חש שנאמנותם לה' ולבית דוד תגרום להם להסיט את העם נגדו.

ביקורתו של הסופר: "אשר לא היו מבני לוי"

4. שינוי המועד של חג סוכות
עפ"י החוק המקראי את סוכות חוגגים ב 15 בחודש משביעי – תשרי.

שאלה: ירובעם מזיז את החד חודש אחד קדימה ל 15 בחשבן מדוע?

תשובה: ירובעם בוצה לצור הפרדה מוחלטת בתחום מדתי, לצור שתי דתות שונות.

ביקורתו של הסופר: "בחודש אשר בדה מלבו" = המציא מלבו.
(יתכן ששינוי המועד של החג נבע משיקול חקלאי. את סוכות חוגגים בעת האסיף. ממלכת יהודה חמה יותר התבואה מבשילה מוקדם יותר ולכן מותר לחגוג את סוכות בשלב מוקדם עפ"י החוק. ממלכת ישראל הצפונית קרה יותר ולכן התבואה מבשילה מאוחר יותר והסיף נדחה.)

השוואה בין מלכים לדברי הימים
ספר דברי הימים מאוחר לספר מלכים ומשכתב את אותו כתוב מחדש. הציפה שלנו שהשלד של ספר מלכים יהיה זהה לשלד של בהרי הימים. השווה בין שני הספרים מעלה את הנקודות הבאות:
1. ספר מלכים- סופר מלכים יהודאי כלומר משבט יהודה ולכם תומך במלכים מבית דוד שאף הם משבט יהודה. לאחר מרד 10 השבים ופילוג הסופר מותח עליהם ביקורת ואמר "ויפשעו ישראל בבית דוד" לדעת הסופר המרד והפילוג הם פשע נגד בית דוד.
ספר דברי הימים – הסופר בדברי הימים אף הוא יהודאי אולם תמכתו בבית דוד קיצונית יותר. מרגע הפילוג הוא בוחר למחוק לחלוטין את תולדות 10 השבטים כיוון שלדעתו ממלכת ישראל נולדה בחטא ולא ראוי לספר עליה. מרגע הפילוג הסופר מתאר רק את בית דוד.

2. השוואה עפ"י טבלה
מלכים א' י"ב דברי הימים י' י"א
עצת הקנים לרחבעם:
"אם תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם"(ז) "אם תהיה טוב לעם הזה ורצותם" (י', ז')
תגובת 10 השבטים למראה נציב המס של בית דוד:
"וירגמו כל ישראל בו אבן"(י"ח) "וירגמו בו בני ישראל אבן"(י', ח')
רחבעם יוצא למלחמה נגד 10 השבטים כדי:
"להשיב את המלוכה לרחבעם "להשיב את הממלכה לרחבעם"(י"א, א')

מלכים א' פרק י"ז (אליהו פועל ב 10 השבטים)

שם משפחה או מקום אזור כללי
פס' א': "ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי א' אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם דברי"

מדוע אליהו מתחיל בצורת
בפרק זה מופיע הנביא אליהו לרשותה ומייד מודיע למלך אחאב על הטלת בצורת לשנים קרובות . הסיבה לכך נמסרת בפרק הקודם, פרק ט"ז פס' כ"ט-ל"ג.
המלך בישראל אחאב, הוא נשוי לנסיכה צידונית בשם איזבל. בהשפעת אשת הנוכריה הוא עובד את האל בעל והאלה אשרה. המלך משפיע לרע על העם כאשר מכניס לישראל עבודה זרה. אם כך הבצורת היא עונש על חטאי המלך והעם בעבודה זרה.

מדוע אליהו מטיל דבקה בצורת ולא עונש אחר?
1. עונש חינוכי- האל בעל נתפס בעיני מאמיניו לאל הגשם, המים ומי שאחראי לפריון האדמה. אליהו מטיל בצורת מתוך הנחה שהעם יפנה לבעל לעזרה. כאשר הבעל לא יוריד גשם העם יגיע למסקנה שהוא לא קיים.
2. עפ"י ספר דברים פרק י"א פס' ט"ו-ט"ז העונש על עבודה זרה עלול להיות בצרת "ישמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים.. ..וכרה אץ אלוהים בכם ועזר את השמים ולא יהיה מטר…"

אמצעי ספרותי
פער סיפורי- העדר של פרטים מגמות נימוקים מן הסופר המקראי. לעתים על סמך רמזים בכתוב ניתן לעשות פעולה של השלמת פערים.

בפס' א' ישנו פער סיפורי מכיוון שחסרים פרטים אישיים אודות הנביא אליהו. מסופר שהוא תשבי יתכן שזה מקום או יחידה משפחתית אך הדבר לא ברור. כמו כן מסופר שהוא מהגלעד אך זהו חבל ארץ ולא ישוב נקודתי. (אם נבדוק נביאים אחרים נמצא שלכולם מופיעים פרטים אישיים כגון אב, שבט, עיר מוצה וכד')

שאלה: מדוע חסרים פרטים אישיים על אליהו?

תשובה: 1. לסופר מלכים לא היו פרטים אישיים אודות הנביא ולכן הוא לא סיפר.
2. סופר מלכים השמית את הפרטית האישיים אודות הנביא מתוך מגמה לעצב את דמותו בצורה מסתורית ופלאית כפי שהוא מתואר בפרקים אדוותו.

אקספוזיציה- פתיחה, הקדמה לסיפור המחילה את הפרטים הבאים: זמן, מקום, דמויות ומניע.

פס' א' משמש כ אקספוזיציה כיוון שמכיל מקום(גלעד) דמויות(אליהו ואחאב), מניע(הטלת הבצורת).

הנסים המתרחשים בפרק
1. נס הנחל והעורבים- לאחר שאליהו מטיל את הבצורת שולח אותו ה' לנחל כרית שם הוא שותה ממי הנחל בזמן בצורת ועורבים מביאים לו לחם ובשר בבוקר ובערב.
את הביטי עורבים ניתן לפרש בשני אופנים עוף טורף או אנשים מישוב שנקרא ערבו והאנשים הגרים בו נקראים עורבים. הפרוש המתאים יותר לסיפור הוא עוף טורף כיוון שהפרקים אודות הנביא עוסקים בנסים רבים.
2. נס כד הקמח וצפחת השמן- אליהו יושב בנחל ימים= שנה אולם הנחל מתייבש ה' שולח אותו לצידון שם ימצא אישה אלמנה שתכלכל אותו בזמן הבצורת.
אליהו מעמיד את האלמנה בשלושה ניסיונות ולאחר שהיא עומדת בהם ומצייתת לו מתרחשים נסים. האלמנה נדרשת להכין לאליהו אוכל ומשום שהסכימה למרות הבצורת כד קמח וצפחת השמן שברשותה מתמלאים בדרך נס בזמן הבצורת.
3. נס החייאת בן האלמנה- במהלך שהותו בבית האלמנה מת בנה "ויהי חוליו חזק מאוד עד אשר לא נותרה בו נשמה" את הביטוי ניתן להבין כך שהילד מת או גסס, התעלף. הפירוש המתאים יותר שהילד מת ומכאן יומה שאליהו עושה נסים. "ויתמודד על הילד" ויתמודד= השתתח אם כל מידתו, קומתו. אליהו לא מסתפק במישה פיזי של ממחייאה וקורה לה' להחיות את הילד. ה' שומע ומתערב. הנס משאיר רושם חזק בכתוב עד כדי שבפס' כ"ד מודה האלמנה שאליהו נביא אמת ואלוהיו אלוהי אמת.

הניסיונות בהם מעמיד אליהו את האלמנה מצידון
1. אליהו מבקש מים בזמן בצורת ובוחן את נדיבותה.
2. אליהו מבקש מזון בשעת בצורת ואף כאן בודק את נדיבותה
3. אליהו מבקש שתיתן מזון קודם בשבילו אחר-כך לעצמה ורק בסוף לבמה. כאן הוא העמיד למיסיון את המצר האימהי שלה.

מלכים א' פרק י"ח
חלק ראשון: פגישת אליהו הנביא ועובדיהו, פגישת אליהו ואחאב. פס' א'-י'

קשר כרונולוגי=קשר של זמן
בין פרק י"ז לפרק י'ח קיים קשר כרונולוגי. פרק י"ז עוסק בשנה הראשונה של הבצורת בה ישב אלהו בנחל כרית ובשנה השנייה בה אליהו ישב בבית האלמנה. פרק י"ח פותח בשנה השלישית לבצורת.

פער סיפורי – מדוע פסקה הבצורת?
בתחילת הפרק א' מצווה על הנביא ללכת אל המלך אחאב ולומר לו כי הבצורת עומדת להיפסק. הסיבה להפסקת הבצורת לא נמסרת. עפ"י רמזים בכתוב ניתן לעשות פעולה של השלמת פערים.

1. הרעב בישראל היה כבד עד כדי כך שהמלך ועוזרו עובדיהו הלכו לחפש מזון. אם כך היה חשש לגורל העם ולכן הבצורת הופסקה.

2. במהלך הבצורת המלך אחאב חיפש נואשות אחרי אליהו. הדבר מלמד שהמלך והעם הגיעו למסקנה שהורדת הגשם תלויה בא' ובשליטתו כלומר העונש החינוכי הסיג את מטרתו וניתן להפסיק את הבצורת.

מיהו עובדיהו
1. "אשר על הבית" יד ימינו של המלך, בעל תפקיד בחיר מאוד.
2. מבחינה דתית עובדיהו היה ירא א'. לדוגמה כאשר הוא פוגש את אליהו שליח האל הוא משתחווה לפניו ומכנה אותו אדוני. כמו-כן בעבר כאשר איזבל הרגה את נביאי א' עובדיהו סיכן את עצמו והחביא 100 מהם בתוך מערה.

פלשבק-אמצעי ספרותי
תופעה שבה מתנהל סיפור בהווה אשר נקטע ע"י אינפורמציה מן העבר ולאחר מכן שבים להווה. האינפורמציה מן העבר היא הפלשבק.
סיפור בהווה: בפסוק ג' המלך אחאב קורא לעוזרו עובדיהו.
הפלשבק: סיפור מן העבר עודו ת עובדיהו שסיכן את עצמו והחביא את נביאי א' שהיו בסכנת מוות.
המשך הסיפור בהווה: המלך אחאב עומר לעובדיהו שעליהם לצאת ולחפש מזון.

פגישת אליהו הנביא ועובדיהו
כאשר אליהו ועובדיהו נפגשים, הנביא מבקש ממנו לתאם לו פגישה אם המלך אחאב. עובדיהו מסרב בתוקף, מדוע?
1. צו הסגרה "י א' אלוהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את הממלכה ואת הגוי כי לא אמצאכה" במשך 3 שנים בהם אליהו נעלם המלך אחאב חיפש אחריו וציווה על כל מע שיפגוש בו להסגירו לידי המלך. עובדיהו חושש שאם יומר למלך שפגש בנביא ולא הסגירו אחא יהרוג אותו על הפרת הצו.
2. "ורוח א' יישאך על אשר לא אדע" עובדיהו מפחד שבזמן שילך אל אחאב הנביא שוב יעלם ועז אחאב יחשוב שעובדיהו משקר לו ויהרגו.

רק כאשר אליהו נשבע שאכן תתקיים פגישה עובדיהו מסכים ללכת.

פגישת אליהו ואחאב
כאשר המלך אחאב פוגש את אליהו הוא אומר לו "האתה זה עוכר ישראל" האם אתה זה שונה ישראל, אדם שהביא אסון על ישראל. לדעת המלך אליהו שהכריז על הבצורת אשם בה. אליהו עונה לו "לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצוות אלוהים" אליהו עונה שאחאב הוא שהסיט את העם לעבודה זרה הוא האשם. הנביא דורש מהמלך לכנס להר הכרמל את כל ישראל ואת 450 נביאי הבעל ו400 נביאי האשרה כדי שיוכל להתמודד אתם ולהוכיח לעם שא' אלוהי ישראל הוא האל האמיתי.

מלה מנחה בקטע
המלה היא "אדון". במרכז הקטע ניצב עובדיהו ולו שני אדונים. האחד אחאב שאצלו הוא עובד והשני אליהו כסמכות דתית. כפי שראינו עובדיהו נקרה בין שניהם וכל אחד זוכה לכינוי האדון. לבסוף מכריע עובדיהו כאשר מציית לדברי הנביא.

חלק שני: התמודדות על הר הכרמל פס' כ'-סוף

סינכרטיזם
מיזוג דתות סותרות ושונות יחד.
מדלגים מחשבות
בפס' כ"א אליהו פונה אל העם ושואל "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם א' האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" באותה תכופה העם מדלג בין עבודת ה' לבין עבודת הבעל. אליהו יוצא נגד מיזוג הדתות הזה ודורש לבחור לאל אחד בלבד.
דת ישראל היא דת מונותיאיסטית כלומר דורשת ממאמיניה לעבוד אל אחד, את א' בלבד. המיזוג הזה בין הבעל לא' הוא בלתי אפשרי.

סתירה בפס' כ"ב
בפס' כ"ב אומר אליהו "אני נותרתי נביא לא' לבדי" אולם בתחילת הפרק קראנו שיש לפחות עוד 100 נביאים שהחביא עובדיהו אם כך אליהו לא לבד.
פתרונות:
1. אליהו טוען שהוא נבא יחיד כדי לא לחשוף לסכנת מוות את יתר הנביאים.
2. אליהו מתכוון לכך שהוא מיחידי שנלחם, כאם על הר הכרמל הוא מתמודד לבד.

תנאי התחרות
1. אליהו ייקח פר וכך גם נביאי הבעל. כל צד יישחת את הפר ויניחו על מזבח נפרד. (מזבח=עצים)
2. אליהו יתפלל לא' ו450 נביאים יקראו לבעל. האל שיוריד אש משמים שתשרוף את הקורבן הוא האל האמיתי.

היתרונות שמעניק אליהו לעובדי הבעל
1. יתרון כמותי – אליהו 1 מול 450 . ניצחון של אחד מול רבים יעצים את גודל הנס.
2. יתרון בחירה – אליהו מאפשר לנביאי הבעל לבחור פר אחד מבין משניים. המטרה היא למנוע טענות עתידיות שלכעורה אליהו רימה אותם, נתן פר פגום שהבעל דחה.
3. יתרון התחלה- אליהו מאפשר לנביאי הבעל להתחיל ראשונים בתחרות. המטרה היא להציגם כחלשים וכמי שזקוקים ליתרון. כמו-כן אליהו שומר את שעות הערב לעצמו כיוון שאש א' על רקע הלילה מרשים יותר.
4. יתרון זמן – אליהו מאפשר לנביאי הבעל לנסות להוריד אש מהבוקר ועד זמן עלות המנחה, בין ערביים. אליהו מאפשר להתבזות במשך יום שלם בקריאות שלא נענות.
5. יתרון המקום – אליהו עורך את התחרות על הר הכרמל. באותה תקופה המקום היה מקודש לעובדי הבעל. אם כך אליהו משחק במגרשם הביתי של עובדי הבעל ולכן הניצחון מרשים יותר.
6. אליהו יוצק על המזבח שלו 12 כדי מים כאשר המטרה היא להקשות על עצמו ולהעצים את הנס של אש א' האוכלת את הקורבן, האבנים, העצים והמים.

מנהגי עובדי הבעל
1. תפילה "הבעל עננו"
2. ריקוד סביב המזבח "ויפסחו על המזבח"
3. סריתת הגוף בחרבות עד זוב דם "ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברומחים עד שפוך דם"

אמצעים ספרותיים
1. מלה מנחה – בפס' כ"ו-כ"ט חוזרת המלה המנחה "אין" 5 פעמים ומלמדת שהאל בעל אינו עונה, אינו קיים.
2. אירוניה – צורת התבטאות דו משמעית שבה אומרים דבר אחד אולם מתכוונים להפך הגמור.
בפס' כ"ז פונה אליהו לנביאי הבעל "קיראו בקול גדול כי אלוהים הוא וכי סיח וכי סיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ" אליהו מציע לכאורה ברצינות לקרוא בכל חזק יותר כי אולי הבעל משוכח מחוץ לבית, עסוק, אולי ישן אז תאירו אותו. כל כוונתו של אליהו לבוז וללעוג להם.
3. האנשה – יחוס תכונות אנושיות לכל דבר שאיננו אדם.
בפס' כ"ז אליהו מבצע האנשה של האל בעל כאשר מתאר אותו כמושכח, עסוק, בעל מגבלות.

תסב
אם לא בעתיד כלפי א'
ל"ז: "ענני א' ענני וידעו העם הזה כי אתה א' אלוהים ואתה הסיבות את ליבם אחורנית"
————— ———————————————- ה' סובבת של כלפי
ע"י הורדת ע"י הנס העם יוכח שא' האל בעבר בנ"י הבעל
אש משמים האמיתי

שאלה: כיצד יתכן שהנביא טוען כי א' סובב את העם אחורנית לעבר עבודת הבעל?

תשובה: אם נפרש את המלה הסיבות בלשון עתיד, תסב עז הקושי נעלם. אליהו מבקש מה' שיענה לו ע"י הורדת האש כי את לא הוא יגרום לכך בעתיד שהעם ילך לעבר הבעל. אם כך אליהו בסך הכל חושש ממה שעלול לקרות.

יחסי אמון בין אליהו למלך אחאב
1. אליהו מצווה על המלך לאכול ולשתות כי גשם עומד לרדת והמלך מציית לדבריו "ויומר אליהו לאחאב עלה אכול ושתה…ויעלה אחאב לאכול ולשתות"
2. אליהו מצווה על המלך לרתום את הסוסים למרכבה ולנסוע לארמונו שביזראל והמלך מציית לדבריו "אמור אל אחאב אסור ורד…וירכב אחאב"

נסים המתוארים בפרק
1. אש משמים ששורפת את הקורבן
2. ירידת גשם לאחר 3 שנות בצורת
3. הנביא אליהו מצליח לרוץ לפני מרכבת אחאב "ויד א' הייתה אל אליהו וישנס מותניו וירוץ לפני אחאב".

מלכים א' פרק י"ט

**איזבל:
ב': "כה (יעשון) אלוהים וכה (יוסיפון) כי כעת מחר אשם את נפשך כנפש אחד מהם
————————————— —————————————————–
שבוע תוכן: איזבל מודיע שתרדוף את אליהו עד מוות
ישראלי:
"כה (יעשה) וכה (יוסיף).."

ג': "וירא ויקם וילך אל נפשו "
פחד ראה נס, נמלט הלך לפי לו הלך כדי
סכנה אל נפשו מה שלבו אמר להציל את נפשו
ולא לפי צו א'

**בישראל נשבעים בלשון יחיד כי מאמינים באל אחד. איזבל מתאימה את השבוע לאמונתה באלילים רבים ונשבעת בלשון רבים

אמצעים ספרותיים
רצף פעלים – מספר פעלים הבאים ברצף בזה אחר זה כאשר המטרה היא תמיד להראות שהדמות פעלה במהירות.
דוגמה: בפס' ג' ישנו רצף פעלים המדגיש כי אליהו מיהר לברוח.
אליהו בורח מפני איזבל וישן תחת רותם (סיח מדברי). "ויומר רב אתה א' קח נפשי כי לא טוב אנוכי מאבותי" אליהו מבקש את נפשו למות כיוון שמרגיש שהוא לא הצליח כמו אבותיו. הכוונה לנביאים שקדמו לו שהצליחו בתפקידם להחזיר את בני ישראל לאלוהיהם. תחושת מכישלון האישית גורמת לו לרצות במותו. מלאך ה' נגלה אליו פעמיים ודוחק בו לקום לאכול ולהתחזק "כי רב ממך הדרך" דרך ארוכה אוד לצעוד בה או שליחות ארוכה אוד לפניך. אליהו אוכל עוגת רצפים (עוגה שנאפתה על הרצפה) ושותה צפחת מים בדרך נס הוא מצליח לצעוד 40 יום ו40 לילה בכוח אותה אכילה.

קושי תיאולוגי בפס' ט'
"והנה דבר ה' אליו ויאמר לו מה לך פה אליהו" כי צד ה' יודע כל שואל את הנביא למעשיו במדבר?
פתרון: שאלה רטורית שמטרתה לפתוח בשיחה.
בכל מקום שיש כושי תיאולוגי שהוא שאלת א' המבקש אינפורמציה הפתרון תמיד שאלה רטורית שמטרתה לפתוח בשיכה.
תשובת אליהו פס' י':
1. "כנו כינאתי לאדוני אלוהי צבאות" אליהו טוען כי הוא פועל מתוך קנאות דתית כלומר קיצוניות דתית.
2. "עזבו בריתך בני ישראל" העם נטש את חוקי ה'.
3. "את מזבחותיך הרסו " בני ישראל שבורו את מקומות הפולחן, את המקומות שבהם עובדים את ה'.
4. "את נביאך הרגו בחרב" העם הרג את נביאי ה'.
5. "ויותר אני לבדי" אליהו טוען שנשאר נביא יחידי לה'.
6. "ויבקשו את נפשי לקחתה" העם רוצה להרוג את הנביא.
בדבריו אליהו מבליט את חטאי העם ומיחס להם דברים שהם כלל לא עשו לדוגמה בסעיף 4 הנביא טוען שבני ישראל הרגו את נביאי א' אולם הדבר אינו נכון איזבל עשתה זאת ועובדיהו הצליח להציל 100 . בסעיף 6 אליהו טוען כי העם רוצה להרגו אולם הדבר אינו נכון, איזבל היא שמחפשת אחריו כמו כן בסעיף 5 טוען הנביא שאין יותר נביאים לה' אולם ראינו שיש לפחות עוד 100 שהחביא עובדיהו (כאן ניתן לטעון כי הוא היחידי שנלחם למען א'). אם כך אליהו מבליט את חטאי העם כדי שא' יענישו.

התגלות ה' לנביא אליהו פס' י"א-י"ב
"ויאמר צא ועמדת בהר לפני א' והנה א' עובר
עונש ורוח גדולה וחזק מרסק הרים ומשבר סלעים לפני א' לא ברוח א'
עונש ואחר רוח רעש לא ברעש א'
עונש ואחר רעש אש לא באש א
כוח שקט=רחמים ואחר אש קול דממה דקה"

אמצעים ספרותיים:
אנפורה-מספר שורות שפותחות במלה זהה
האנפורה "ואחר" מדגישה את מהירות ההתגלות
אפיפורה – מספר שורות שמסתיימות במלה זהה
האפיפורה מדגישה שא' לא מתכוון כעת להעניש.
מבנה 3 ו 4 – מבנה של רשימה אם 4 פריטים, לשלושת הראשונים מחנה משותף כל שהוא ואילו הרביעי חדש ויוצא דופן.
בסיפור התגלות מבנה 3 ו 4, רוח רעש ואש הם כוחות טבע הרסניים המסמלים עונש ואילו הפריט הרביעי קול דממה דקה יוצא דופן ומסמל רחמים.

המסרים בהתגלות
1. אליהו בדבריו הבליט את חטאי העם כדי לגרום לא' להענישו. בהתגלות מאביר א' את המסר שיש בכוחו לעשות רוח רעש ואש כלומר להעניש אולם הוא לא מעוניין בכך הוא מתגלה בדממה דקה, כלומר כעת הוא ירחם.
2. בהתגלות נמתחת ביקורת כלפי דרכו הנבואית של אליהו. בדבריו הנביא טען שהוא פועל מתוך קנאות דתית אשר בגללה הוא הבליט את חטאי העם ואף מיחס להם דברים שהם לא עשו. בהתגלות מראה א' שאין לו עניין בכוחות טבע הרסניים אלה רק ברחמים. אם כך מתפקידו של אליהו כנביא לבקש מא' רחמים ולא עונש.

קושי מבני פס' ט-י"ד
שאלת א' "מה לך פה אליהו" ותשובת הנביא אם 6 הטענות חוזרות פעמיים. פעם אחת לפני ההתגלות ופעם שנייה אחריה.
פתרונות:
1. טעות המעתיק – המעתיק של הספר טעה והעתיק את הפסוקים פעמיים.
2. לאחר ההתגלות שבה א' רוצה לבדוק האם הנביא מקבל את המסר ולכן שואל שוב שאלה רטורית שמטרתה לפתוח בשיחה "מה לך פה אליהו". הנביא חוזר על 6 הטענות שלו כיוון שהוא לא מקבל את המסר, הוא עדיין רוצה בעונשו של העם.

השליחות שמוטלת על אליהו פס' ט"ו-י"ח
1. למנות את חזאל למלך על ארם דמשק.
2. למנות את יהוא בן נמשי למלך על ישראל.
3. למנות את אלישע לנביא במקומו.
שלושת הדמויות הללו יצטרכו לתפוס את מקומו של אליהו במלחמה נגד אבודת האלילים.

מינוי אלישע לנביא פס' י"ט-כ"א
אליהו פוגש את אלישע כאשר הוא חורש 12 צמדים (צמד – שני שוורים רתומים למחרשה) מאן שאלישע אדם אשיר ולמרות זאת ברגע שאליהו ממנה אותו לתפקיד הוא רץ אחריו. אליהו משליך את אדרתו על אלישע, מעשה סמלי של העברת התפקיד אולם כשאלישע מבקש רשות לנשק את הוריו לפרידה אליהו עונה ""לך שוב כי מה עשיתי לך" אליהו מתעלם מן העובדה שהוא מינה את אלישע לנביא.
*עפ"י רש"י אליהו דוחה את בקשת אלישע מכיוון שהוא כבר נביא ולא מבין מדוע אלישע דבק בו ומבקש את רשותו.
*עפ"י רלמ"ג אליהו מאודד את אלישע ללכת להיפרד מהוריו ולאחר מכן לשוב אליו.

פרק זה יכול לסייע לסיפור הריגת 450 הנביאים אנו רואים מלחמה מתמדת עקובה מדם בין אליהו נציג האל לבין איזבל המייצגת את עובדי אלילים ומאיימת על חיי עובדי ה'.

מלכים א' פרק כ"א

ליד ארמון לא מלך ישראל
א': "ויהי אחר הדברים האלה כרם לנבות היזרעלי אשר ביזרעל אצל היכל אחאב מלך שומרון"
—————————————
פירוט יתר
אקספוזיציה
זמן-X; מקום-יזרעל; דמויות- נבוט, אחאב; מניע—כרם נבות בסמוך לארמון המלך

נבות היזרעלי אשר ביזראל- פירוט יתר

מדוע הסופר חוזר פעמיים על מוצאו של נבוט?
המטרה היא להדגיש את הקשר של נבוט למקום, את השורשיות שלו ומכאן את סירובו למכור את הכרם.

אחאב מלך שומרון
היינו מצפים שאחאב יכונה מלך ישראל ולא מלך עיר הבירה. המטרה היא להקטין בסמכויות המלך ולומר שלמרות היותו מלך על ישראל עליו להישאר בארמונו שבשומרון ולא לגזול נחלות של נתיניו.

חלילה לי
מלעבור על חוק א'
האוסר על מכירת נבוט לא מסוגל להיפרד
קרקעות מהקרקע שקיבל מאבותיו
———————- ——————————–
"חלילה לי מ א' מתתי את נחלת אבות לך"
—————- —————————-
סיבה משפטית סיבה אישית

משפט נבוט פס' ז-ט"ז
איזבל מבשרת לאחאב שי היא תצליח להשיג את כרם נבות תוך כדי כך היא גם לועגת לו "אתה עתה תעשה למלוכה על ישראל קום אכול לחם ויטב לבך אני אתן לך את כרם נבות" איזבל טוענת שאם בדבר כה קטן הוא לא מסתדר כיצד יצליח למלוך על כל העם? איזבל כותבת צווים מלכותיים בשם אחאב חתומים בחותמתו אשר נשלחים אל השופטים ובהם היא מדריכה את השופטים כיצד לארוך את המשפט. המשפט יארך באופן תקני בהתאם לחוקי התורה. איזבל דורשת 2 עדים לעריכת המשפט אולם יש לזכור כי העדים רמאים. איזבל מאשימה את נבות בכך שהוא ברך את א' ואת המלך בהתאם לחוק העוסר על כך העונש הנדרש הוא מוות בסקילה בהתאם לחוק הגוזר מוות למורד בא' ובמלך. לאיזבל חשוב לערוך משפט שכלפי חוץ יראה חוקי כדי לא להתסיס את העם נגדה.
עפ"י המנהג המקראי מורד במלכות עונשו מוות ואם יש לו ילדים רכושו יועבר אליהם אם אין לו ילדים הרכוש יועבר למלך. בפרק זה נדמה שלנבות אין ילדים כי אחאב ירש את כרמו אולם במלכים ב' פרק ט' פס' כ"ו נאמר שלנבות היו ילדים דמם נשפך כדי שהמלך אחאב יוכל לרשת את הכרם. איזבל דורשת מהשופטים שביום המשפט יחריזו על צום. הכוונה לצום חד פעמי בגלל צורך השעה. נבות ברך את א' וכעת א' יעניש את העם לכן יש לצום ולבקש רחמים. באופן זה איזבל מרכזת את תשומת הלב בחוטא נבות ויוצרת כלפיו דעת כהל שלילית. כמו כן כדי להפנות אצבעות מאשימות כלפיו היא דורשת להושיבו בראש העם.

——————————–
——————————
עונשים של אחאב איזבל צאצאיהם מפי אליהו פס' יז"-סוף
אליהו נשלח אל כרם נבות שם שוהה המלך אחאב. הנביא נדרש לבשר לו דברים כשים מאוד בגלל שפעיו. אחריות לרצח נבות מוטלת על המלך "הרצחת וגם ירשת"? אליהו מבשר על הכרתת שושלת בית אחאב "הנני מביא אלך רעה וביערתי אחריך והכרית לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל".
משתין בקיר- ביטוי עממי לגבר
עצור – אדם כלוא; עזוב – אדם חופשי
עצור – עובר כלוא ברכם אמו; עזוב – תינוק
הרעיון הוא של עונש טוטאלי ממנו לא יצליח לחמוק אץ אחד המעצור ועד העזוב.

מידה כנגד מידה
שיטת גמול שבה בין החטא לבין העונש יש:
1. קשר מילולי, לשוני
2. קשר רעיוני – העונש תואם באופיו את הפשע שנעשה.
*כדי לקבוע מידה כנגד מידה מספיק רק אחד מן התנאים רעיוני או לשוני.

י"ט: חטא: "במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות "

עונש: "ילקקו הכלבים את דמך גם אתה"
קשר רעיוני: אחאב הרג את נבות ואפילו לא דאג להביאו לקבורה לכן הכלבים מלקקים את דמו באותו אופן יענש אחאב הוא ימות ולא יזכה לקבורה וכלבים ילקקו את דמו.
קשר מילולי: בחטא ובעונש ומופיות מילים זהות: לקק, דם וכלבים.

עונש זהה יחול על איזבל וצאצאי אחאב פס' כ"ג-כ"א
אחאב שומע את הדברים הקשים ומביא כניע וחרטה ומשום כך אומר א' שהאנישה תחול בימי בניו.

מלכים ב' פרק י"ז
חלק ראשון – הסיבות לחורבן ממלכת ישראל וגלות 10 השבטים לאשור (721)

סיבה מדינית צבאית פס' א'-ו'
המלך – הושע בן אלה
הערכה דתית – עשה הרע בעיני א' אבל פחות מקודמיו
מצב מדיני – הושע היה משועבד לכובש האשורי בתנאים הבאים:
1. חובת תשלום מנחה, מסים
2. איסור יצירת כשרים אם מדינות זרות.
3 . איסור למרוד.
בשלב מסויים הושע מפר את ההסכם אם האשורים ומורד. היא יוצר קשר אם מצריים ולא משלם מיסים.
תוצאות המרד – האשורים עולים על ישראל כדי לדכה את המרד. האשורים כובשים את ישראלומתילים מצר בן 3 שנים על עיר הבירה שומרון שלבסוף נכנעת. 10 השבטים נעקרים מאדמתיהם ומוגלים לשטחים שונים ברחבי האימפריה האשורית. אם כך כישלון המרד של הושע בן אלה הוביל לחורבן ולגלות.

סיבה דתית פס' ז'- כ"ג
10 השבטים חטאו בעבודת אלילים החל מימי המלך הראשון לאחר הפילוג ירובעם בן נבט ועד המלך האחרון הושע בן אלה. החורבן והגלות הם עונש על החטאים המצברים. בתכום הדתי סופר מלכים מפרט באריכות את רשימת החטאים של ממלכת ישראל.
הערה לבחינת הבגרות יש ללמוד את כל הפסוקים המפרטים את הפשעים.
רשימת החטאים:
1. פס' ז' כפיות טובה. א' האלה את בני ישראל ממצריים ובמקום לעבוד אותו הם הולכים אחרי אלוהים אחריםץ
2. פס' ח' וי"א כפיות טובה. א' געל את בני ישראל ממצריים והביאם לכנען וגרש(הוריש השמיד) את עמי כנען כדי שבני ישראל יוכלו לרשת את אדמתם. הם משיבים לו בכפיות טובה והולכים אחרי המנהגים האליליים של יושבי המקום הראשונים.
3. פס' ט' "ויפשאו בני ישראל…על א'" בני ישראל עושים בסתר דברים נגד א'.
4. פס' י' "ויציבו להם מצבות ואשרים" מצווה – לוח שיש שעובדי האלילים נהגו להניח סמוך למזבח. אשרה – עץ שעובדי האלילים נטעו בסמוך למצבה.
5. פס' ט"ז "ויעשו להם @משכה@ שני עגלים" בני ישראל בתקופת ירובעם בן נבט עובדים את שני עגלי הזהב בבית אל ודן .
6. פס' @ט"ז@ בני ישראל עובדים את הבעל והאשרה.
7. "וישתחוו לכל צבא השמים" עבודת הירח השמש והכוכבים כלים.
8. פס' י"ז "ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש" קורבן אדם לכבוד האל מולך.
9. "ויקסמו קסמים וינחשו" מעשי כישוף לצורך ניחוש העתיד.

סיבתיות כפולה
לכל אירוע יש שתי סיבות. סיבה ריאלית גלויה לעיין וסיבה נסתרת, כוח אלוהי.
האירוע הוא: חורבן ישראל וגלות 10 השבטים.
סיבה ריאלית: כישלון המרד של הושע בן אלה באשורים הביל לדיכוי המרד, חורבן וגלות.
סיבה נסתרת-דתית: א' העניש את ישראל על פשעיהם באמצעות האשורים שהגלו אותם.

גמול קיבוצי מצטבר
עונש קולקטיבי לכל העם על הצטברות חטאים מתקופות קודמות. ממלכת ישראל נענשה עפ"י גמול קיבוצי מצטבר. עונש לכל העם על הצטברות חטאים מהמלך הראשון ירובעם בן נבט עד המלך האחרון הושע בן אלה. בגמול זה יש מחסת חטאים הולכת ומתמלאת עד שלא ניתן להוסיף אפילו חטא אחד. למרות שהושע בן אלה חטא פחות מאחרים הוא נענש כיוון שבתקופתו מכסת החטאים הושלמה.

היסטוריוגרפיה/היסטוריוסופיה
כתיבת ההיסטוריה מנקודת מבט דתית עלפיה א' הוא שולט בעולם והכל נעשה עפ"י רצונו. סופר מלכים נקרא היסטוריוגרף כיוון שכותב היסטוריוגרפיה, מתאר את תקופת המלכים בישראל מזוית דתית בלבד.
שאלה : מה הם שני תפקידי הנביא, כפי שהם באים לידי ביטוי בפסוקים י"ג-כ"ג?
תשובה:
1. עפ"י ]ס' י"ג תפקיד הנבא הוא להחזיר את העם בתשובה.
2. עפ"י פס' כ"ג תפקיד הנביא להזהיר את העם מפני עונש הגלות.

חלק שני השומרונים, העמים הזרים שהוגלו לשומרון כ"ד-סוף
שיטת ההגליה האשורית
האשורים כבשו את ישראל והגלו את 10 השבטים לאשור. אל לשטחי ישראל השוממים מביאים מבאים האשורים עמים אחרים שנכבשו על יידם. האשורים נהגו לערוך חילופי אוכלוסיה בין עמים כבושים.
מרה – האשורים רצו להשליט שקט ברחבי האימפריה והניחו כי עם שנעקר מאדמתו לארץ זרה ישבר מבחינה לאומית כלכלית דתית, צבאית ובמקום החדש יהיה עסוק בקיום בסיסי ולבטח לא יחשוב על מרד.

אלוהות מקורית/לאומית
העמים שהוגלו לשומרון עובדים על אדמת ישראל את פסליהן וא' משלח בהם אריות כיוון שהם מטמאים את אדמתו. במצוקתם הם פונים למלך אשורי ומבקשים שילמדם "משפט אלוהי הארץ" המנהגים והחוקים של אלוהי המקום, אלוהי שומרון. עפ"י התפיסה האלילית לכל עם, לכל שטח אל משלו וכאשר מגעים לשטח חדש יש לכבד את אלוהי המקום ולעבוד אותו. המלך האשורי מביא לשומרון אחד מהכוהנים הישראליים כדי שילמדם את מנהגי אלוהי ישראל.

אלוהות אוניברסלית
התפיסה היהודית על פיה א' שולט בעולם כולו על כל הממלכות ועל כל העמים.

סינקרטיזם
תפיסה דתית של מיזוג דתות שונות יחד.
השומרונים עובדים את פסליהם מימים ימימה אולם בגלל הפחד מהעריות עובדים גם את א' "את ה' היו יראים ואת אלוהיהם הים עובדים"
חז"ל כינו אותם "גרי עריות" כלומר אנשים שהתבוללו מפחד האריות.

שאלה: באחת מכתובותיו מספר סרגון שהגלה 27290 איש מישראל, ואת שאר התושבים השאיר במקומם. במה סותרת כתובת זו את הנאמר בחלקו השני של פסוק כ"ג ואת האמור בפסוק כ"ד?

תשובה: בטכסט החוץ מקראי מתוארת הגליה חלקית בלבד של 10 השבטים. כתובת סרגון סותרת את הנאמר בפרק י"ז שהגליה הייתה מלאה. עפ"י פס' כ"ג "ויגרשו את שומרון וישבו בעריה" אדמת שיראל שוממה כי כולם הוגלו ולכן ניתן ליישב בה זרים.

פס' ל"ד-מ'
קטע זה עוסק בצורה ברורה רק ב 10 השבטים. מדובר על כריתת ברית אם א' על העלייה ממצריים, נתינת חוקים.
10 השבטים התפלגו לשתי קבוצות:
1. 10 השבטים שהוגלו לאשור ולמרות העונש הכבד ממשיכים לעבוד אלילים.
2. שרידים של 10 השבטים שנשארו בארץ ממשיכים לחטוא לא'.

תופעות הקשורות להיוצרות הטכסט המקראי
כתיב וקרי
כתיב- המלה כפי שנכתבה בטכסט אולם לא קוראים אותה
קרי- התיקון בשולי הדף כיצד יש לקרוא את המלה.

המסרנים/סופרים/בעלי המסורה
אנשים שאחראים לניקוד התנך ופיסוקו. במהלך העבודתם הם הם נתקלו לעיתים בבעיות דקדוקיות אולם מפאת קדושת הכתוב אסור להם לתקן לכן תקנו בצד והוראו לנו כיצד יש לקרוא.
לדוגמה מלכים ב', י"ח, כ"ז הכתיב הוא חריהם מילה זו לא רעויה לשימוש לדעת המסרנים ולכן תוקנה בצד לצואתם.

תיקון סופרים
ב 18 מקומות בתנ"ך בהם היה חשש לפגוע בכבודו של א' המסרנים תקנו את הטכסט עצמו למרות שהדבר אסור השיקול הוא לא לכלל את כבוד א'.
דוגמה: מלכים א', כ"א, י"ג נבות מואשם כי "ברך נבות א'" בטכסט המקורי היה כתוב שהוא קילל אולם נוסח זה פוגע בכבוד האל לכן המלה קילל הוחלפה בברך.
מלכים א', י"ב, ט"ז 10 השבטים מורדים בבית דוד ואז "וילך ישראל לאוהליו" בטכסט המקורי היה כתוב "וילך ישראל לאלוהיו" כלומר 10 השבטים נוטשים את א' והולכים לאלוהים אחרים. לדעת המסרנים נוסח זה פוגע בכבוד האל ולכן המלה אלוהיו שונתה לאוהליו.

מלכים ב' פרק י"ח

חלק ראשון: הרפורמה הדתית פולחנית של חזקיהו מלך יהודה פס' א'-ט"ז

מלך: חזקיהו מלך יהודה

הארכת הסופר: "ויעס הישר בעיני א'" , "ככל אשר עשה דוד אביו" ( השווה לדוד היא מחמאה גדולה מאוד), "וחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו".
מדוע זכה חזקיהו למחמאות כה יוצאות דופן" מכיוון שהמלך עשה רפורמה דתית שכללה:
א. ריכוז פולחן לא' ב. טיהור הארץ מעבודה זרה.

ריכוז פולחן לא'
כאשר חזקיהו עולה לשלטון הארץ מלאה במזבחות לא'. כלומר הפולחן, עבודת אלוהים, מפוזרת בכל מקום. המלך שואף לרכז את עבודת א' במקום אחד ולכן הוא הורס את הבמות לא' ומשאיר מזבח אחד בבית המקדש בירושלים. הביטויים המלמדים על תופעת ריכוז הפולחן הם:

"הוא הסיר את הבמות" –> כדי שיישאר רק מזבח אחד, בית המקדש בירושלים
חזקיהו הרס מזבחות לא'

"בימיו הבמות לא סרו" –> המלך לא הרס את הבמות לא' לא עשה ריכוז פולחן
בימי מלך המזבחות לא נהרסו
X

"במקום אשר בחר א'" מקום אחד שא' בחר כדי שיעבדו אותו, מקום אחד – ריכוז פולחן לא'

טיהור הארץ מעבודה זרה
כשחזקיהו עולה לשלטון ביהודה מתקיימת עבודת אלילים. הוא עושה את הפעולות הבאות כדי לסלק את התופעה:
1. "וישבור מצבות". מצבה – לוח שיש שעובדי אלילים הניחו סמוך למזבח.
2. "וכרת את האשרה" אשרה – עץ שעובדי האלילים נטעו ליד המצבה או האלה אשרה.
3. "וכיתת נחש הנחושת אשר עשה מושה" חזקיהו טוחן עד אפר נחש עשוי נחושת שעשה מושה.

קושי טאולוגי: כיצד יתכן שמשה עשה עבודה זרה שמאוחר יותר חזקיהו נאלץ להרסה.
פתרון: בתקופת הנדודים במדבר העם הוכה במכת נחשים ומשה עשה סמל למרפה בלבד, נחש מנחושת. העם ברבות השנים הפך את הסמל התמים לאל של ממש ולכן חזקיהו נאלץ להרסו "כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרים לו".

תחום מדיני – המרד באשור
בתקופת חזקיהו יהודה משועבדת לאשור אולם חזקיהו מורד באשורים. המרד נחשל והאשורים בראשית סנחריו המלך עולים על יהודה וכובשים את עריה, פרט לירושלים. חזקיהו מבין שאפסו סיכוייו והא שולח מסר של כניעה למלך אשור "חטאתי, שוב מאלי את אשר תיתן עליי אעשה". חזקיהו מוכן לשלם כל קנס שיטיל עליו ובלבד שהאשורים ייסוגו. כדי לעמוד בכנס הכבד חזקיהו מרוקן את קופת בית המקדש, אוצרות בית המלך ומקלף את ציפויי הזהב היקרים אשר בבית המקדש. בשלב הזה היינו מצפים שהאשורים ייסוגו אך הם לא עומדים בהבטחתם וסנחריו שולח חיל כבד ובראשו שר בכיר רב שקה כדי שיטיל מצור על ירושלים, ינהל נגד הנצורים לוחמה פסיכולוגית, יבהיל, יפחיד אותם כדי שלבסוף יפתחו את שערי העיר וייכנעו ללא תנאי.

חלק שני: שני נאומי רב שקה פס' י"ז-סוף
הנאום הראשון פס, י"ז-כ"ו
פס' י"ט: "ויאמר אליהם ברשקה אימרו נה אל חזקיהו כה אמר המלך הגדול מלך אשור" בפסוק נזכרים שני אישים, חזקיהו וסנחריו. בר שקה מכנה את חזקיהו בשמו הפרטי בלבד, הוא מפגין כלפיו זלזול ואילו את סנכריו הוא מכנה פעמיים, מלך ומלך גדול. אם כך מייד בהתחלה מוצג חזקיהו כחלש, קטן לעומת סנחריו.
פס' כ': "אמרת אך דבר שפתיים עצה וגבורה למלחמה" רב שקה טוען שכל כוחו של חזקיהו בדיבורים בלבד והוא אינו מבין כי למלחמה יש צורך בתכסיסים וכוח. חזקיהו מוצג כמלך חסר אחריות שהוביל את עמו למרד בלי הכנה ראויה.
פס' @ "על מי בטחת כי מרדת בי" רב שקה טוען כי כאשר חזקיהו תכנן את המרד באשור הוא בטוח נשען על מישהו כי לבד הוא לא מסוגל לכלום. רב שקה מעלה 4 גורמים בהם בטח חזקיהו אולם הוא פוסל אותם אחד לאחד.
1. מצריים – חזקיהו כרת חוזה מדיני אם המצרים על פיו הם יסיעו לו במרד נגד אשור.
פסילה: "בטחת לך על משענת הכנה הרצוף הזה על מצריים אשר ישימך איש עליו ובה בכפו ונקבה" מצריים מדומה למשענת סדוקה שכלפי חוץ ניראת יציבה ואמינה אולם כשנשענים עליה היא נשברת, נכנסת לכף היד וגורמת לנקב. כלומר מצריים לא עוזרת אלה גורמת לנזק. כמו כן מוסיף רב שקה שכך נוהגים המצרים אם כולם, הם לא אמינים. רב שקה מציג את חזקיהו כמלך חסר אחריות של בודק היטב את מעשיו – חזקיהו סיכן את העם בתחום המדיני.
2. אלוהים – חזקיהו בטח בא' שיסייע לו במרד
פסילה: "הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו". חזקיהו הרס את הבמות לא' וריכז את הפולחן בירושלים לכן א' כועס עליו ולא יעזור לו. כיצד יתכן סופר מלכים מגדיר אותו כצדיק בגלל ריכוז הפולחן ורב שקה טוען שהוא חוטא בגלל הריכוז. רב שקה עובד אלילים ומאמין שיש לכבד את האל בבניית מזבחות רבים. לפיכך הריסת מצבות היא חטא. לפיכך חזקיהו חסר הבנה בתכם הדתי.
3. צבא – חזקיהו סמך על צבאו כאשר יצא במרד
פסילה: "ועתה התערבנה את אדוני את מלך אשור ותנה לך 2000 סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם" רב ששקה מציע התערבות במסגרתה יקבל חזקיהו 2000 סוסים ויצטרך לאייש אותם בפרשים. המסר הוא שאין לו צבא מסודר. חזקיהו חסר יכולת בתחום הצבאי.
4. אלוהים – "א' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשכיתה" רב שקה טוען שאלוהי ישראל שלח אותו לכבוש את יהודה. האם זה יתכן? הנביאים שפעלו ביהודה טענו שאם העם ימשיך לחטוא א' יענישם באמצעות הכובש האשורי.
בשלב זה נציגיו של חזקיהו חוששים שעם יבין שיש כאן התגשמות נבואה ויפתח את שערי העיר ומשום כך הם מבקשים מרב שקה להפסיק לדבר ביהודית ולדבר בארמית כדי שהעם לא יבין. רב שקה לועג להם וטען שהוא בה לדבר דבקה אם תושבי ירושלים הנתונים במצור שעוד יגבהו ברעב.

הנאום השני פס' כ"ז-סוף
בנאום זה רב שקה קורה לתושבי ירושלים בצורה ברורה למרוד בחזקיהו ולהיכנע "אל תשמעו לחזקיהו…צאו אלי" (פס, ל"ב) רב שקה משתמש בטעונים הבאים במטרה לשכנע את העם :
1. רב שקה פונה למכנה המשתף הבסיסי ביותר, הרעב. הוא מתאר את אשור כגן עדן אם שפע של מזון לעומת זאת אם יתעקשו להישאר בירושלים יגבהו ברעב " ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש כחם וכרמים"
2. רב שקה טוען שמלך אשור כבש עמים רבים ואף אל של העמים שנכבשו לא מצליח לנצח את מלך אשור. המסקנה היא שגם א' לא יצליח "מי בכל מי בכל אלוהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל א' את ירושלים מידי" כמו כן הוא טוען שנצח את א' כאשר כבש את שומרון ולכן ינצח שוב ביהודה.

שורש מנחה בנאום הראשון ב.ט.ח. שמדגיש כי אין ליהודה במי לבטוח לכן כדאי להם להיכנע.
שורש מנחה בנאום השני י.צ.ל המדגיש כי אין מי שיציל אותם. ולכן כדאי להם להיכנע.

מלכים ב' פרק כ"א

חטאי מנשה מלך יהודה פס' א'-ג'
מנשה בנו של חזקיהו מתואר כמי שעשה הרע מאוד בעיני א', למעשה הוא נחשב לגדול החוטאים. רשימת חטאיו שתפורט להלן תצדיק את תיאורו כגדול החוטאים.
1. פס' ג' "וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו" חזקיהו הרס את הבמות לא' כדי לעשות ריכוז פולחן במקום אחד. בנו מנשה כיריעת פתיחה מפזר את הפולחן, בונה שוב את הבמות ומכריז על כך שהוא ההפך הגמור מאביו.
2. מנשה מכניס ליהודה את עבודת בעל ואשרה.
3. מנשה מכניס ליהודה את עבודת צבא השמיים.
5. מנשה מכניס את פסל האלה אשרה לתוך בית המקדש.
*הארה: מנשה העמיד את דת ישראל בסכנת סינכרטיזם.
*הארה: חטאיו שלמנשה מסודרים בהדרגתיות מהקל לכבד. בשלב ראשון פיזור פולחן לאחר מכן עבודה זרה והחמור מכל עבודה זרה בתוך בית המקדש.
6. פס' ו' "והעביר את בנו באש" קורבן אדם לכבוד האל מולך.
7. פס' ו' :"וענן וניחש" ניחוש העתיד באמצאות אחיזת עיניים קסמים או ניחוש העתיד באמצאות תנואת העננים. "ועשה אוב וידענים" ניחוש העתיד באמצעות העלת רוחות מתים.

הבטחת א': "ולא אוסיף רגל ישראל מן האדמה"
להניד רגל – ביטוי ציורי שמשמעותו הגליה. א' הבטיח שלא יגלה יהודה.
תנאי: "רק אם ישמרו לעשות ככך אשר צויתיו"
הפרת התנאי: "ולא שמעו ויתעם מנשה לעשות הרע"
אמתח כלי עבודה לבדיקת יושר פלס 10 השבטים
בדיקה: "ונטיתי על ירושלים אם קו שומרון ואם משקולת בית אחאב
מחקתי כמו מנגב הרס וחורבן
תוצאות הבדיקה: ומחיתי את ירושלים כאשר מאחא את הצלחת מחה והפך על פיה"

א' מדומה לבנאי שבודק את תושבי ירושלים בדיקה קפדנית באמצעות פלס. א' יבדוק את ירושלים בדיוק אם אותו פלס שאתו בדק את שומרון ובית אחאב, האיזכור של שומרון אינו מעודד מכיוון ששומרון נענשה כשות ובית אחאב נכרת. בבדיקה ממלכת יהודה תמצא אשמה ותיענש בחורבן והגליה. ירושלים מדומה לצלחת והתושבים שבתוכה למזון. א' יוציא את התושבים מהעיר כמו שמוצאים, מנגבים מזון מהצלחת. לאחר מכן הוא יהפוך, יהרוס את העיר.

השוואה בין מלכים ב' כ"א לפרק המקביל בדברי הימים כ' ל"ג
1. ספר מלכים ב' כ"א 10-16 הקטע עוסק בעונש העתידי לממלכת יהודה, חורבן וגלות עפ"י שיטת הגמול קיבוצי מצטבר, עונש לכל העם על מצטברות חטאים מיציאת מצריים "והיו מכעיסים אותי מהיום אשר יצאו אבותם ממצרים"
בספר דברי הימים ב' פס' אלה חסרים לחלוטין מכיוון שסופר דברי הימים דוגל בשיטת הגמול האישי, על פיה חוטא ייענש וצדיק יקבל שכר. הפסוקים במלכים סוטרים את תפישת הגמול האישית ולכן השמית אותם.
2. כושי תיאולוגי – מנשה נחשב לגדול החוטאים, כיצד יתכן שהוא מקבל שלטון ל 55 שנה?
פתרון עפ"י דברי הימים" בפרק ל"ג פס' י'-ט"ז מסופר שהאשורים עלו על יהודה תפשו את מנשה בעזיקים והובילו אתו לכלא האשורי. בכלא מתפלל מנשה לא' ומבקש מחילה, א' נעתר לבקשתו ומשיב אותו ליהודה. מנשה מטהר את הארץ מעבודה זרה ודורש מהעם לעבוד את א' בלבד. התוספת פותרת את הבעיה לפי שיטת הגמול האישי. מנשה חטא ונענש בכלא אשורי. כאשר חזר בתשובה הוא ראוי לקבל שכר, שלטון בן 55 שנה.

מלכים ב' פרק כ"ג

הרפורמה הדתית פולחנית של יאשיהו מלך יהודה (622)
בפרק זה מתוארת רפורמה דתית שערד יאשיהו מלך יהודה ב 622 לפנה"ס ביהודה ובחלקים מישראל. לרפורמה שערך המלך קדם אירוע רב חשיבות והא עריכת בדק בית, שיפץ בבתי המקדש. במהלך בדק בית מצה הכוהן חלקיהו ספר ומסר ואותו לשפן סופר המלך. הסופר מקריא את דברי הספר באוזני המלך אשר מזדעזע מעצמת הדברים ומן העונשים הנקובים בו. יאשיהו פונה אל חולדה הנביאה ומבקש ממנה להתפלל לרחמים על העם.
בעקבות מציאת הספר יאשיהו עורך רפורמה פולחנית המורכבת מ 4 השלבים הבאים:
1. חידוש הברית (פס' א'-ג') – יאשיהו מכנס את כל העם ומקריא באוזניו את דברי ספר הברית שנמצאו בבית א'. במעמד זה יאושיהו מחדש את הברית שנכרתה בין א' לבני ישראל בסיני והופרה במהלך הדורות. במעמד זה העם מתחייב לקיים את כל חוקי ספר הברית על כך למדים מהציתות "על כך יעמוד כל העם".
2. טיהור יהודה, ירושלים והמקדש מעבודה זרה (פס' ד'-ז', י'-י"ד)
א. הוצאת כלי הפולחן של הבעל, האשרה וצבא השמים מחוץ לבית המקדש ושרפתם. את העפר השליכו בבית אל כי בית אל נבחרה ע"י ירובעם בן נבט לעיר קדושה ובה עבדו את עגלי הזהב. יאושיהו מפזר שם את עפר הכלים כדי להראות שהעיר טמאה כיוון שהיה בה פולחן לעגלים.
ב. ביטול התפקידים של הכמרים, הכהנים לעבודה זרה אשר מינו מנשה ובנו אמון בבמות ברחבי יהודה.
ג. הוצאת פסל האלה אשרה מהמקדש, שרפתו והשלכת העפר על קבר בני העם. הכוונה היא לקברי אותם אנשים שעבדו אלילים ולכן קבריהם טמאים.
ד. " ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית א' אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה" במתכם המקדש התקיים פולחן לאלה אשרה שכלל מעשי זנות וזימה בהם השתתפו כהני דת שכונו כדשים, כדשות. הפולחן התנהל בתוך בתים שנאגו ע"י הנשים.
יתכן שהבתים הם מעין נרתיקים בהם שמו פסלונים של האשרה. מכל מקום יאושיהו מטהר את המקדש מהפולחן לאשרה.
ה. בגיא בן הנום התקיים פולחן לאל מולך שכלל קורבן ילדים. יאושיהו מטהר את המקום.
ו. יאושיהו משמיד את הפולחן לשמש ומסיר את הסוסים והמרכבות ששימשו לפולחן זה.
3. טיהור חלקים מישראל, בית אל ושומרון מעבודה זרה פס' ט"ו-כ'
במסגרת הרפורמה הפולחנית יאושיהו מבצע שינויים גם בחלקים ממלכת ישראל. הדבר התאפשר כנאה תודות לעזרה של שרידי 10 השבטים שנותרו במקום.
יאושיהו מנתץ את המקדש והמזבח שבנה ירובעם בבית אל לכבוד עגלי הזהב וכדי לטמא את המקום הוא מניח שם עצמות אדם שעל פי היהדות מטמאות את הנוגע בהם. באופן זה הוא מרחיק אנשים מהמקום. יאושיהו שורף את המזבחות שבשומרון והורג את כהני הבמות שעבדו במקומות הללו.
כיצד העז יאושיהו לפלוש לבית אל ושומרון שנמצאות תחת שליטת אשור? באותה תקופה האימפריה האשורית נאבקה על קיומה למול בבל. יאושיהו ידע שאם יפלוש לבית אל ושומרון האשורים לא יגיבו כיוון שהם עוסקים בבעיות גדולות יותר.
4. ריכוז פולחן לא' בירושלים פס' ח'-ט' – יאושיהו שואף לרכז את עבודת א' במקום אחד ולכן מטמא את הבמות הפזורות ברחבי יהודה בהן עבדו את א' ואת הכוהנים ששירות בבמות הללו הוא מכנס בירושלים. לכוהנים הללו אסור היה להשתתף בפולחן אלה רק להנות ממתנות כהונה. לאחר טיהור הארץ מעבודה זרה וחידוש הברית יאושיהו מזמין את העם לחגוג את הפסח בבית המקדש עפ"י ספר הברית שנמצא. החגיגות הם השלמה לרפורמה והפגנת עצמאות למול האימפריה האשורית השוקעת.

ספרות דאוטרונומיסטית

דברים מלכים
Deotronomy-שם לועזי של ספר דרים
הספרות הדאוטרונומיסטת

ספר משנה תורה
ספרות משנה-תורתית

הרעיון הייחודי, המרכזי:
ריכוז פולחן במקום אחד חזקיהו: "ואחריו לא היה כמוהו …אשר היו לפניו"

יאושיהו: "כמוהו לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו"

חזקיהו ואישיהו זכו למחמאות אלה כיוון שרק הם עשו ריכוז פולחן לא'.

סופר מלכים בעצמו דוגל בשיטת ריכוז פולחן ולכן שמח שאוד לתת מחמאות יוצאות דופן למלכים שעשו זאת

הספרות הדאוטרונומיסטית – מלכים, דברים. ריכוז פולחן לא' במקום אחד.

שאלה: 1. מה מוסיף ההיסטוריאוגרף של דיברי הימים בפסוקים אלה על דיברי הכתוב במלאכים ב' לתיאור מותו של ישאיהו 2. הסבר כיצד בתוספת זו בא לידי ביטוי תפיסת הגמול של בעל ספר דיברי הימים
תשובה:(1) יאושיהו וחזקיהו זכו למחמאות יוצאות דופן מכיוון שהם היחידים שטרחו לעשות ריכוז פולחן לא'. "רק הבמות לא סרו" על מלכים טובים אחרים נאמר שהם עשו הישר בעיני א' אולם לא הסירו את הבמות, לא ריכזו את הפולחן.
(2) השקפתו של סופר מלכים היא שיש לבצע ריכוז פולחן זאת למדים מתוך הערכות יוצאות הדופן שהוא מעניק ליאשיהו וחזקיהו שטרחו לעשות ריכוז פולחן.

מותו של יאושיהו
ספר מלכים – באזור נהר פרת מתחוללת מלחמה בין אשור לבבל המאיימת עליה. המלך המצרי יוצא לאזור הקרב כדי לסייע למלך אשור. כדי לקצר את דרכו הוא רוצה לעבור דרך יהודה, אולם יאושיהו מלך יהודה יוצא לקראתו ועוצר בעדו ואז המצרי הורג אותו.
דברי הימים – כושיה תיאולוגי – כיצד יתכן שהמלך הצדיק יאושיהו מת בצורה לא מכובדת, כיצד יתכן שיאושיהו נענש במקום לקבל שכר והרי זה סותר את שיטת הגמול האישית?[
פתרון: בספר דברי הימים משולבת תוספת של דו סיח בין המלך המצרי לבין יאושיהו לפני מותו. המצרי מבקש מיאושיהו לזוז מדרכו ומציג את הנימוקים הבאים:
1. פרעה טוען שאין לו שם דבר נגד יאושיהו. כל כוונתו להגיע לאזור נהר פרת ולתת עזרה לאשור במלחמתה נגד בבל.
2. המלך המצרי טוען שדרישתו מיאושיהו לזוז מדרכו היא מסר אלוהי ולכן עליו לציית כמו כן אם יאושיהו לא יפנה את הדרך א' יענישו "חדל לך מא' אשר אמי ואל ישחיתך"
3. המצרי טוען שהוא מעוד ממהר "וא' אמר לבהלני"

יאושיהו חטא כאשר לא הקשיב לדברי א' מפי מלך מרי ולכן נענש עפ"י שיטת הגמול האישית.

מלכים ב' פרק כ"ה
חורבן ממלכת יהודה והמקדש וגלות יהודה לבבל (586)

רקע:
1. בשנת 605 לפנה"ס האימפריה האשורית קורסת ואת מקומה תופסת האימפריה הבבלית. כפי כך כל המלכות שהיו משועדות לאשור עוברות כעת לבבל ובתוכם ממלכת יהודה בשלטון המלך יהויקים.
2. המלך יהויקים צריך להיות משועבד וכנוע לבבלים אולם בשלב מסוים הוא מורד בבבל אך נפתר במהלך המרד. את מקומו תופס יהויכין בנו.
3. בשנת 597 הבבלים עולים על יהודה כדי לדכה את המרד שהחל בו אביו של יהויכין, הם מגלים את המלך יהויכין ו 10000 איש מנכבדי העם לבבל וכעת יהודה נותרה ללא הנהגה.
4. הבבלים לוקחים את צדקיהו מבית המלוכה וממנים אותו למלך במקום יהויכין אולם עליו להיות מלך כנוע, לשלם מיסים לבבל, לא ליצור קשרים אם מדינות זרות.
5. בשנת 588 לפנה"ס צדקיהו מורד בבלים אולם המרד נכשל. הבלים עוקרים את יהודה מאדמתם והם מוגלים לבבל, ממלכת יהודה חרבה ובית המקדש נהרס. תוצאות המרד הכושל מפורטות באריכות במלכים ב' כ"ה.

תוצאות המרד של צדקיהו
1. הבבלים – כשדים לוכדים את צדקיהו, רוצחים את בניו לנגד עיניו ולאחר מכן מעורים אותו. מעבר לטרגדיה אישית מבחינה לאומית שושלת בית דוד נקטעה.
2. הבבלים מטילים חורבן ביהודה "וישרוף את …בית המלך ואת כל בתי ירושלים"
3. חורבן המקדש – "וישרוף את בית א'"
4. הגליית יהודה לבבל "ויגל יהודה מע אדמתו"
5. שוד כלי המקדש היקרים. בפסוקים י"ג-י"ז מבוה פרוט של כלי המקדש היקרים העשויים כסף זהב ונחושת ואשר נשדדו ע"י הבבלים.
6. רצח מנהיגי העם – בפס' י"ד-כ"א מובאת רשימה של בחירים בתחום הדתי, המדיני והצבאי שלא הוגלו לבבל אלה נרצחו. יתכן שהם סייעו לצדקיהו במרד ולכן נענשו או שהבבלים מבקשים לעקור את ששכבת ההנהגה כדי שלא תוביל מרד בעתיד.

רצח גדליה פס' י"ב, כ"ב-כ"ו
הבבלים משאירים קבוצה קטנה מיהודה של כורמים ויוגבים לעבודות הכרם והשדות לטובת המלך הבבלי. עליהם ממנים הבבלים את גדליה היהודאי כמפקח בלבד. גדליה נרצח משתי סיבות:
א. סיבה פוליטית – קבוצת המתנקשים ובראשה ישמעל סברה שיש למרוד בבבלים אולם גדליה התנגד לכך וטען שמוטב להישאר כנועים וצייתנים. "ויאמר להם על עבדי הכשדים שבו בארץ ועיבדו את המלך בכל ויטב לכם"
ב. הרוצח, ישמעל היה מזרע המלוכה, מבית דוד וסבר לעצמו שהוא הראוי לפקח על הארץ ולכן רצח את גדליה.

*הערה: בספר דברי הימים הושמט סיפור רצח גדליה כי ישמעל הרוצח מבית דוד הטיל כתם על בית המלוכה כידוע סופר דברי הימים יהודאי משוכנע ורגיש מאוד לכבודם של האנשים מבית דד. כאשר יש פרטים הפוגעים בבית דוד הוא משמיט אותם.

הסיבה לחורבן ולגלות במלכים ודברי הימים
מלכים – צדקיהו ובני דורו נענשו בחורבן וגלות לא רק על חטאיהם אלה על הצטברות חטאים מיציאת מצרים, עפ"י שיטת הגמול קיבוצי מצטבר.
דברי הימים – הסופר מחזיק בשיטת גמול אישי, צדקיהו ובני דורו חטאו ולכן נענשו. כדי להצדיק את העונש הכבד הסופר מעצים את חטאי צדקיהו ובני דורו, כלומר הם מאוד חטאו ולכן נענשו.

סיום ספר מלכים כ"ז-סוף
ספר מלכים מסתיים באווירה קודרת של חורבן, גלות , קטיעת שושלת בית דוד, בחוסר תקווה. המעטים שעוד היו בארץ לאחר חורבן , הכורמים והיוגבים ברשות גדליה, ברחו למצרים לאחר רצח גדליה. סופר מלכים רוצה לסיים את הספר בצורה אופטימית, אם תקווה ולכן פס' כ"ז-ל מספרים על יהויכין שנמצא בכלא הבבלי מ 597. מסופר שהוא מקבל מעין חנינה, הבבלים משפרים את תנאי מאסרו, מדברים אתו טובות, משנים את בגדי כלאו, והוא מורם מעל יתר המלכים הנמצאים בכלא. באופן זה נפתח פתח של תקווה לחידוש שושלת בית דוד אם המלך יהויכין.

שאלה: מדוע שובץ סיפור החנינה דבקה אחרי רצח גדליה

תשובה: סופר מלכים רוצה לסיים את הספר אם עידוד ונחמה. לצורך כל הסיפור עודו ת גדליה שיושב בארץ מספיק לכך. גדליה ישמור על הגחלת עד שכולם יחזרו. לאחר רציחתו של גדליה אין שום פתח לתקווה ולכן דבקה כאן שובץ סיפור החנינה.