כחמישים ושמונה שנים לפני חורבן בית ראשון, נולד ירמיהו בעיר הכוהנים, ענתות. כנראה שבימי ילדותו ונעוריו למד תורה מאביו חלקיהו הכהן ומכהנים אחרים.
באותו זמן ניבאו גם נביאים אחרים, ונבואותיהם היו דומות בתכנן, לנבואותיו של ירמיהו, כגון: צפניה, חולדה הנביאה, חבקוק, ואולי גם אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים. לפי חוקרי התנך, ירמיהו לא היה הנביא היחיד בדורו ביהודה, שנצטווה לעמוד בתפקיד הקשה של הנבואה ולא היה היחיד, שנתקל בסירוב העם לשמוע בקול ה’.
ואמנם יש להודות, שלא קל היה לבני יהודה להאמין באותו זמן בנבואות הזעם של הנביאים, כי אותם נביאים ניבאו את נבואותיהם בזמנים שבהם ראה עם יהודה גם טובה רבה: השתחררו משליטתה של אשור לגמרי, וככל הנראה, נהנו משפע כלכלי, ועוד יותר קשה מפני שאותו עם ראה את יאשיהו מטהר את הארץ מעבודת אלילים כמו שתבעו הנביאים, ושהוא מרחיב את גבולות מדינתם ומנסה לפרוש את מלכותו על כל ארץ ישראל, ושום סכנה של ממש מצד מעצמה גדולה לשלומה של ארץ יהודה לא נראתה לעיניים. ואף על פי שבני יהודה היו בוחרים להתעלם מדברים הקשים של הנביאים, מכל מקום הייתה אז, כנראה, רווחה לנביאים, שלא היו עוד ניסיונות להתנקש בחייהם, כי דבריהם ומעשי המלך ועושי דברו לא היו מנוגדים.
נביאים אלה, ובהם ירמיהו, ודאי שמחו מאד במאמצים הנמרצים, שעשה יאשיהו לבער את העבודה הזרה מן הארץ, שהייתה, לדעתם, שורש כל הרע. ואין ספק, שהגיעה שמחתם לשיאה, אחר שנמצא ספר התורה במקדש, והמלך החליט לחדש את הברית בין ה’ לבין העם. הנביאים נזכרו במה שסופר להם על הימים הטובים של מיכה המורשתי הנביא, שהשפיע על חזקיהו המלך, כמאה שנים קודם לכן.
על שאר 13 שנות מלכותו של ירמיהו לא מסופר הרבה אבל ניתן להסיק שירמיהו המשיך לנבא נבואות רבות על העם.

בספר ירמיהו מסופר לנו הרבה על הסכסוכים והמריבות הקשים, שנתגלו בין הנביא לבין יהויקים בן יאשיהו שהומלך על ידי פרעה נכו על ארץ יהודה. כבר בתחילת מלכותו של יהויקים עברו היהודים את כל החוקים שהציב להם יאשיהו: שוב הם עבדו אלילים , אנשים חפים מפשע נרצחו, שוב השופטים לקחו שוחד ועיוותו את המשפט ונעשקו הדלים שבעם. נביאי ה’ קמו והתריעו שיהויקים עושה את תורת אביו פלסתר. הלך העריץ האכזר הזה בעקבות מנשה, סבו , וביקש להשתיק את נביאי ה’ על ידי רצח. כך נרצח הנביא אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים, שנבואותיו היו כנבואות ירמיהו. לאחר מעשה זה העזו גם הכוהנים נביאי השקר וכל העם שבמקדש לדרוש, שיוציאו את ירמיהו להורג בגלל נבואותיו . עברו הימים, שבהם הסתפקו מתנגדי הנביאים באמירה “לא נקשיב” ובגידופים, אלא הוסיפו ורדפו את הנביאים על צווארם. אפשר שבאותו הזמן רבו אנשי ענתות בירמיהו, ודרשו ממנו להפסיק לומר את נבואותיו. אף יתכן שקודם לכן לא נהגו אנשי ענתות אלא זלזול בקרובם הנביא, הלכו אחרי גבו וקראו קריאות של בוז. משראו שירמיהו מוסיף להטיף להם מוסר, זממו לרצוח אותו. אמנם גם מחירופיהם בלבד סבל ירמיהו קשות.