חברי תנועת "החלוץ"(רוסיה 1917) נחשבים למייצגי העלייה השלישית. עוד לפני שעלו לארץ הכשירו את עצמם בחוות הכשרה שהקים "החלוץ" שם התנסו בעבודה חקלאית ובחיי שיתוף. כתנאי לעלייה הם היו חייבים לדעת עברית. אחד ממייסדי החלוץ הוא יוסף טרומפלדור שנשלח מטעם התנועה לארץ כדי לברר אפשרויות עלייה וקליטה לחברי הקבוצה.
הכשרתם החקלאים של חברי "החלוץ" לא הקלה על תהליך השתלבותם בחיי העבודה בארץ. המשק בארץ ישראל הידלדל בתקופת מלחמת העולם הראשונה ואפשרויות התעסוקה התמעטו. איכרי המושבות העדיפו להעסיק את הפועל הערבי המנוסה תמורת שכבר עבודה נמוך. בנסיבות אלה אישר הנציב העליון, הרברט סמואל העסקת עולים בעבודות ציבוריות( כגון סלילת כבישים). רבים חלו במלריה ובטיפוס.
הפועלים גרו במחנות אוהלים שנדדו ממקום למקום בהתאם לקצב ההתקדמות של סלילת הכביש.

בכנס הזיכרון ליוסף טרומפלדור הוקם "גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור"(1920). מטעמי חשאיות ומחשש מהשלטון הבריטי הושמטה בדרך כלל המילה ה"הגנה" משם הגדוד והוא כונה "גדוד העבודה". חברי הגדוד הושפעו מרעיונות המהפכה הקומוניסטית שהתחוללה ברוסיה. הם שאפו להקים קומונה כללית- קיבוץ גדול של כל העובדים העבריים בעיר ובכפר. הגדוד התפרק בשנת 1927.

הישגי העלייה השלישית
מרבית עולי העלייה השלישית נקלטו בערים ועבדו בעיקר בעבודות בניין. הם אלה אשר הקימו מחנה צבאי גדול עבור הצבא הבריטי בסרפנד, בנו שכונות מגורים בתל אביב, בירושלים ובחיפה, ועסקו בבניית מפעלי תעשייה. הם גם השתתפו בבניית תחנת הכוח בתל אביב(פנחס רוטנברג).

אזור ההתיישבות המרכזי היה בעמק יזרעאל.
בתקופת העלייה השלישית נוסדו שתי צורות התיישבות – הקבוצה הגדולה(קיבוץ) ומושב העובדים. פלוגות מ"גדוד העבודה" הקימו את שתי הקבוצות הגדולות הראשונות- עין חרוד ותל יוסף. הקבוצה הגדול שאפה לפתח לצד העבודה החקלאית ענפי משק בתחומי המלאכה והתעשייה, הם העדיפו לקלוט מספר רב של חברים ללא מיון, לעומת הקבוצה הקטנה שהקפידה על בחירת חברים והייתה מבוססת רק על חקלאות.
מושב העובדים הראשון שהוקם הוא נהלל(1921) ומיד אחריו כפר יחזקאל. הוחלט כי העבודה במושב העובדים תתבסס על עבודה עצמית ולא על עבודת שכירים.

כאשר הגיעו העולים לארץ הם נעזרו בשירותי המפלגות. אלה הקימו לשכות עבודה, שירותי בריאות, קיימו שיעורים להוראת עברית ועוד פעולות לרווחת העולים. הם יזמו הקמת מסגרת על מפלגתית שתאגד את כל הפועלים. לשם כך הוקמה "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל". ההסתדרות טיפלה בבעיות שהן בדרך כלל בתחום אחריותה של המדינה. פועלים רבים מצאו עבודה במפעלים שהקימה ההסתדרות- "תנובה", "סולל בונה", "הסנה", "בנת הפעולים" ועוד.