כשהיה יצחק רבין כבן שנה, עברה משפחתו לגור בחיפה ולאחר מכן בתל-אביב. רחל, אחותו, נולדה בשנת 1925. הוריו של יצחק רבין עסקו כל ימיהם בפעילות ציבורית התנדבותית, ובבית המשפחה שררה אווירה של מחויבות לענייני הכלל. אמו של יצחק רבין הייתה פעילה בארגון ה”הגנה” וחברה במועצת העיר תל-אביב מטעם מפא”י. היא נפטרה ממחלה כשיצחק רבין היה בן חמש עשרה.
בילדותו למד יצחק שמונה שנים ב”בית החינוך לילדי עובדים” בתל-אביב. בית ספר זה נוסד בשנת 1924 על ידי הסתדרות העובדים בארץ ישראל, וביקש לטעת בנוער העירוני את אהבת האדמה ולגדל דור של חקלאים. הילדים חונכו לערכים של אחריות, שותפות, מעורבות ואכפתיות בנושאים חברתיים. הסופר אליעזר שמאלי היה מחנך כיתתו של יצחק רבין.
לאחר סיום לימודיו בבית החינוך, ולאחר שנתיים בבית הספר המחוזי בקיבוץ גבעת השלושה, החל יצחק רבין ללמוד במחזור הרביעי של בית הספר החקלאי “כדורי”, השוכן לרגלי התבור. ב”כדורי” התחנכו רבים מבני היישוב, שלימים היו למפקדי צה”ל ולראשי המדינה. ערכים של כבוד ושל אמון ואמת היו דגלו של המוסד. כך כתב יצחק רבין על ימיו ב”כדורי”:
“היה זה אתגר להסתגל לאורח החיים של הפנימיה ב”כדורי”. גרנו באולם גדול, 20 תלמידים… האווירה היתה טובה. הפרטיות – מקופחת. נורמות של כבוד עצמי היו מקובלות על הכל. העתקה בבחינות היתה מחוץ לנורמה. המורה היה יוצא מן הכיתה בשעת הבחינה. על אֵמון השבנו באֵמון. על יחס של כבוד – בכבוד… נדרשנו למאמץ מירבי, אך היתה לנו הרגשה של חרות מפני שניהול העניינים הפנימיים היה מופקד בידי ועד התלמידים. השתדלנו להפיק מעצמנו את הטוב ביותר.”
בית הספר היה מוקף כפרים ערביים, ושיגרת הלימודים בו הייתה כרוכה באימונים ובשמירות. במרוצת שנות לימודיו ב”כדורי” הצטרף יצחק רבין לארגון ה”הגנה”, ושם הכיר את מי שיהיה לימים למפקדו ולידידו שנים רבות – יגאל אלון.
שירותו בצה”ל: עם שוך הקרבות מונה יצחק רבין למפקד קורס מפקדי גדודים (מג”דים) ראשון בצה”ל, ולאחר מכן היה לראש אג”מ-מבצעים במטה הכללי.
בשנת 1953 יצא יצחק רבין ללימודים באקדמיה צבאית באנגליה. עם שובו לארץ, בשנת 1954, קיבל דרגת אלוף ומונה לראש אגף ההדרכה במטכ”ל. בתפקידו זה עסק יחד עם פקודיו, ביניהם מתי פלד ואהרון יריב, משנת 1956 שימש אלוף פיקוד הצפון, במאי 1959 מונה יצחק רבין לראש אגף המבצעים במטכ”ל תחת הרמטכ”ל חיים לסקוב. בתפקידו זה עסק רבין בפעם הראשונה בנושאים המרכזיים של צה”ל, בשנת 1961, עם מינוי רב-אלוף צבי צור לרמטכ”ל, מונה יצחק רבין לסגן הרמטכ”ל, ולאחר שלוש שנים מונה לרמטכ”ל. הוא כיהן כרמטכ”ל בשנים 1964 – 1968. בתקופת כהונתו הוקדשו מאמצים רבים לבניית כוחו של צה”ל: הוכנסו שינויים במבנה הצבא; עוצבה התפיסה הצבאית של צה”ל; פותחו שיטות אימונים ושיטות לחימה; הוכנס לצבא נשק חדיש; והושם דגש על חיזוק והרחבה של חילות האוויר והשריון.(משום שידועה לנו רבות על עשייתו בתור שגריר בארה”ב והיותו שר ביטחון וחבר כנסת אני לא אלעה אתכם ואגיעה לעיקר שזה בעצם היותו ראש ממשלה),ראש ממשלה: בשנת 1992 בחרה מפלגת העבודה את יצחק רבין לעמוד בראש רשימתה בבחירות לכנסת. הייתה זו הפעם הראשונה זה 15 שנים שרבין נבחר לתפקיד זה. יצחק רבין סחף אחריו המונים במערכת הבחירות של שנת 1992, והסיסמה “ישראל מחכה לרבין” הייתה לסיסמה מנצחת. יצחק רבין נבחר לראשות הממשלה, הרכיב ממשלה עם מר”צ ועם ש”ס וקיבל עליו גם את תפקיד שר הביטחון. מיד עם כניסתו לתפקיד העמיד בראש מעיניו את קידום תהליך השלום או, כדבריו, את “עשיית השלום” וכן את שינוי סדר העדיפויות החברתי-הכלכלי. על פי תפיסתו, עתידה הכלכלי של ישראל היה כרוך ביציאה ממצב המלחמה ובהפניית המשאבים מן ההתנחלויות לחינוך ולקליטת העלייה הגדולה שהגיעה ממדינות ברית המועצות לשעבר. מאבקיהם של יצחק רבין ושמעון פרס על ראשות המפלגה, שנמשכו מאז 1974, פסקו עתה, והם שיתפו פעולה לקידום תהליך השלום. התמורה שחלה בתפיסתו של יצחק רבין בדבר קבלת אש”ף כשותף בעשיית השלום הייתה תהליך ממושך, שמקורו בהכרתו שאין לו שותף אחר להסכם שלום פרט לאש”ף, ולכן הוא חייב לבוא עימו בדברים. חלק מתהליך השינוי הייתה ההבחנה שהחל לעשות בין הפלסטינים הקיצונים הפונדמנטליסטים לבין המתונים באש”ף. על אף ספקותיו באשר לאמינותו של יאסר עראפת ולרצינות כוונות אש”ף, הסכים רבין לניהול שיחות חשאיות עם נציגי אש”ף. שיחות אלה, שהתקיימו באביב ובקיץ 1993 באוסלו, הולידו את הסכם העקרונות (“הסכם אוסלו א'”) שנחתם בספטמבר 1993 במוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995, י”ב בחשוון תשנ”ו, הגיע יצחק רבין לכיכר מלכי ישראל בתל-אביב, כדי להשתתף בעצרת המונים בסיסמה “כן לשלום – לא לאלימות”. בתום עצרת חמה ואוהדת, שבה הפגינו המונים את אמונם בו ואת אהבתם אליו, נורה יצחק רבין בדרכו למכוניתו ונפצע אנושות בידי רוצח יהודי. כעבור זמן קצר נפטר מפצעיו.
מילים אחרונות לסיכום:
אני רוצה להביע את הערצתי כלפי אדם זה אשר היקריב את כולו למדינה הזאת אני רוצה להגיד עד כמה אני חושב שרציחתו של רבין היתה מצערת עד כי לפי דעתי זה היה לכרות עץ בשיא פרריחתו אני רוצע להגיד כי מאז אותו יום ארור מדינתנו לא חזרה לשיגרה אלא כמו שחתכו אותו (יצחק רבין) כך גם חתכו תקופת שיגשוג במדינתנו.
מאת עצלן אנונימממממממייייי