נושא העבודה הוא כיבוש ממלכת האצטקים ע”י קורטס. העבודה תעסוק בקורטס עצמו, בספרדים ובאימפריה האצטקית. הפרק הראשון, חייו של קורטס כולל את מהלך חייו של קורטס עד שהגיע למקסיקו. הפרק השני, ממלכת האצטקים סוקר את הממלכה, מנקודות שנות כגון חברה, דת, שלטון, היסטוריה ועיר הבירה. הפרק השלישי, כיבוש הצטקים מתאר את המפגש בין קורטס לבין האצטקים, ואת תוצאותיו.

השאלה המרכזית של העבודה היא כיצד כבשו הספרדים את האצטקים על מאות אלפי חייליהם רק בעזרת כמה מאות חיילים?
מאוד מעניין אותי איך הספרדים הצליחו להתגבר על חסרון מספרי בסדר גודל שכזה.

חייו של קורטס

ארנן קורטס נולד בשנת 1485 במרידה, ספרד. אביו, מרטין קורטס דה מונרויד, היה סרן בחיל הרגלים. הייתה לו שושלת מכובדת, אך הוא היה דל אמצעים, “היה להם מעט רכוש, אך הרבה כבוד” . בגיל 14 הוא נשלח לסלמנקה ללמוד משפטים, “מכיוון שהוא היה מאוד נבון ופיקח בכל מה שהוא עשה” . למרות שמשפחתו רצתה שיהיה עורך דין, הוא רצה דווקא קריירה צבאית. הוא היה גם יהיר, חם מזג, שובב ואכזרי. קורטס יצא לוולנסיה בכוונה לשרת במלחמות באיטליה, אך במקום הוא “שוטט חסר מעש במשך שנה כמעט” . הנמלים הדרומיים של ספרד, שהכילו ספינות עמוסות ברכוש יקר היו אטרקציה גדולה יותר בשבילו, ומכיוון שהוא היה מאוד נרגש מהסיפורים על הודו המערבית (אמריקה), הוא שט להיספניולה בשנת 1504, כשהוא בן 19.
המושל של היספניולה, ניקולאס דה אובנדו, העניק לו חלקת אדמה, אך קורטס הצעיר תמיד חשב על זהב וכיבוש, והאדמה שהוא קיבל בהיספניולה היתה רחוקה מלרצות את רצונותיו.
בשנת 1511 הוא שייט לקובה, ומונה לגזבר. דיאגו ולזקואז חברו מונה למושל קובה. באוקטובר 1518 קורטס מונה לראש משלחת שתצא מסנטיאגו, קובה, לכבוש את מקסיקו. היה לו פחות מחודש לארגן את המשלחת, מכיוון שהיו לא יחסים לא טובים עם ולזקואז, וקורטס ידע שהמושל יכול לשנות את דעתו בכל רגע ולשחרר אותו.
כשהמשלחת, שמנתה 6 ספינות ו300- אנשים יצאה לדרכה, ב18- לנובמבר 1518 עמד מושל קובה על המזח ודרש בתוקף לבטל את ההסמכה של קורטס, אך קורטס טען שהזמן דוחק, עזב בחופזה והחל את כיבוש מקסיקו, במעמד של מורד. בדרך הוא עבר בעוד נמלים בקובה במטרה לגייס עוד אנשים למסע.

הוא נחת ביוקטן (חצי אי קטן במזרח מקסיקו) ב19- בפברואר 1519, עם 11 ספינות, 508 חיילים, כ100- מלחים, 16 סוסים ו10- תותחי שדה.
כשהוא נחת הוא פגש את הכומר ג’רומינו דה אגולר. אגולר ניצל מטביעת ספינה בשנת 1511 ומאז הוא חי עם המאיה ולמד את שפתם.

ממלכת האצטקים

לאחר נפילת הממלכה הטולטקית ששיגשגה במאות ה10- וה11- גלים של מהגרים זרמו לאזור הרמה של מרכז מקסיקו, סביב אגם טקסקוקו. מכיוון שהם הגיעו אחרונים, נאלצו האצטקים להתיישב באזור ביצתי במערב האגם. הם הוקפו בידי שכנים חזקים שסחטו מהם מס ופיסת האדמה היבשה היחידה שלהם הייתה אי קטן מוקף ביצות.
השם אצטקים לקוח ממולדת דימיונית בצפון שנקראת אצטלאן. האצטקים גם קראו לעצמם מקסיקה.
למרות התחלה לא מבטיחה זאת, הצליחו האצטקים להפוך לאימפריה רבת עוצמה תוך שתי מאות. בשנת 1325 הקימו האצטקים את טנוצ’טיטלן, במקום שהיום נמצאת מקסיקו סיטי. לאצטקים היו בריתות צבאיות אם קבוצות נוספות, והקימו ביחד אימפריה שהתפרסה ממרכז מקסיקו עד הגבול עם גואטמלה. בתחילת המאה ה15- הצטרפו לטנוצ’טיטלן ערי המדינה טקסקוקו וטלטלוקו. בתוך 100 שנה תפסו האצטקים, בראשות מונטזומה השני את השלטון, ולמרות שתוארי המלוכה נשארו בערי המדינה האחרות, אלו היו רק תוארי כבוד. בשנת 1519 היו באימפריה כבר 6 מיליון תושבים, שהתפזרו ב400- עד 500 מדינות קטנות שכיסו ביחד יותר מ200,000- קמ”ר. בסוף השלטון של מונטזומה ה2-, בשנת 1520, היו לאימפריה 38 פרובינקציות ששילמו מסים, אם כי מספר עמים בשוליים של האימפריה נשארו עצמאיים. החלוקה והמריבות הפנימיות באימפריה הנרחבת סייעו לקורטס לכבוש את האימפריה בשנת 1521.
המדינה האצטקית הייתה רודנות שבה הצבא מילא תפקיד חשוב. גבורה במלחמה הייתה הסיכוי הגדול ביותר להתקדם להתקדם בסולם המעמדות של החברה האצטקית. הפקידים והכוהנים היו בראש הפירמידה וניהלו את האימפריה, בעוד שבתחתית הסולם היו העבדים והצמיתים.

לדת האצטקית היו מספר אלים, שהבולטים שבהם הם אוצ’ילופוצ’לי (אל השמש), קויולקסאואי (אלת הירח, שע”פ המיתולוגיה נרצחה ע”י אחיה, אל השמש), טלאלוק (אל הגשם) וקואצלקואט (ממציא הכתב ולוח השנה, קשור לכוכב ונוס ולתחיית המתים). הדת הייתה חלק נכבד מהחיים
והקרבת בעלי חיים ובני אדם הייתה חלק בלתי נפרד מהדת האצטקית. ללוחמים, הכבוד הכי גדול היה למות בקרב או להתנדב להיות קורבן בטקס ראשי. גם אסירים הוקרבו, אם כי בטקסים פחות חשובים. הקורבנות טיפסו על מדרגות הפירמידה, שם הכוהנים מתחו אותם על אבן קמורה וחתכו את ליבם עם סכין חד.
האצטקים השתמשו בכתב פיקטוגרפי ורשמו על נייר או על עורות של בע”ח. כמה מן הכתבים האלה נקראים קודקסים וחלקם עדיין קיימים. לוח השנה שלהם פותח בידי המאיה , אשר הקדימו אותם. הלוח הכיל 365 ימים שנחלקו ל18- חודשים, 20 ימים בחודש.

האגם הרדוד שליד עיר הבירה של האצטקים – טנוצ’טיטלאן, הומר ע”י האצטקים לצ’ינמפאס . שבילים וגשרים נבנו כדי לחבר את העיר ליבשת, אמות מים נבנו ותעלות נחפרו ברחבי העיר כדי להעביר סחורה ואנשים. האצטקים גם בנו מקדשים ומבנים דתיים ששלטו בנוף – כולל הפירמידות המפורסמות.
כתוצאה מן המיקום שלה, ומהרמה הגבוהה של האירגון ששרר בה, העיר שגשגה. ב1519- היו בעיר בין 100 ל200- אלף תושבים והשוק שלה משך כ60,000- אנשים ביום. שטחה של העיר היה יותר כ15- קמ”ר. זהו היישוב המרכז אמריקאי הצפוף ביותר באותה תקופה. סחורות הובאו לאצטקים ע”י הסכמי המסים בשטחים הכבושים וסחורות רבות שיוצרו בעיר הלכו לייצוא לרחבי האימפריה וכל מרכז אמריקה.

בשנת 1502 עלה לשלטון מונטזומה השני, הקיסר האחרון של האימפריה. היה לו מוניטין של מצביא אכזר שהנהיג את צבאו בכשרון, אך הייתה לו יותר מומחיות בדת האצטקית.
ב17- השנים שבהן שלט מונטזומה על האימפריה הוא נתקל במרידות תכופות של העמים ששועבדו באכזריות על ידי האצטקים. מונטזומה השאיר את מלאכת השארת שלמות האימפריה לגנרלים, ונשאר בטנוצ’טיטלן כדי לנצל את עולם התענוגות ולמלא את חובותיו במישור הדתי.

האימפריה האצטקית המשיכה להתרחב, והחברה שלה המשיכה להתפתח עד שההתפתחות נעצרה ב1519- עם בוא הספרדים.

כיבוש האצטקים

במרץ 1519 הגיעו קורטס וצבאו לטובסקו . שם נערך קרב בן הספרדים לבין האינדיאנים. האינדיאנים היו במספר רב הרבה יותר מהספרדים, ולאחר שהתותחים הספרדים נכשלו בהרתעתם, הפרשים הספרדים הסתערו על האינדיאנים מאחורה. התוצאה הייתה פילוג האינדיאנים ולכידתם בין הפרשים לחיילים. האינדיאנים אף פעם לא ראו סוס, והם חשבו שהסוס ורוכבו הם יצור אחד. לאחר שהביסו את האינדיאנים, קיבלו הספרדים מתנות, שכללו 20 נשים. אחת מהם הייתה מרינה (מלינצ’ה בלשון האינדיאנים) והיא נהפכה לפילגש ומתורגמנית של קורטס. היא גם ילדה לו בן, מרטין.
כשהוא הגיע ליבשה, עשה קורטס מה ששום מנהיג משלחת אחר לא עשה: כדי להוכיח את נחישותו ולהרתיע את מי שירצה לגלות חוסר נאמנות קורטס שרף את הספינות, וכך לא הותיר לאנשיו דרך חזרה. הדרך היחידה שנשארה לו ולאנשיו לשרוד היא ע”י כיבוש.
קורטס המשיך להתקדם לתוך מקסיקו, והוא נשען לפעמים על כוח ולפעמים על יחסי ידידות עם האינדיאנים, אך תמיד הקפיד לשמור על רמת העימות לנמוכה ביותר. המפתח להצלחת כיבושיו הוא המשבר הפוליטי בתוך האימפריה האצטקית. האצטקים לא נתחבבו ע”י האנשים שהיו צריכים לשלם להם מסים. קורטס הבין את המצב במהירות, וכך קיבל 200,000 בעלי ברית אינדיאנים. טלקסקלה לדוגמא, שהייתה במלחמה עם מונטזומה (השליט של האימפריה האצטקית באותה תקופה) התנגדה לקורטס בהתחלה, אך לאחר שהובסה על ידו היא נהפכה לבעלת בריתו הנאמנה ביותר. למרות האיומים ושידולים של מונטזומה, שקרא לקורטס שלו להכנס לבירה טנוצ’טיטלן, נכנס קורטס לעיר ב8- לנובמבר 1519 עם הכוח הספרדי הקטן שלו ורק 1,000 טלקסלטקים.
מונטזומה, שחשב שקורטס הוא האל קווצלקואט, קיבל אותו בכבוד. לפי האמונה, קווצלקואט היה בהיר עור, מזוקן והיה אמור לבוא בדיוק ביום הזה. היו גם מספר אותות שבישרו על בואו, כגון שריפה במקדש, פגיעת ברק במקדש, הצפה באגם, ואירועים דמיוניים כמו איש בעל שני ראשים שנעלם רגע לפני שהובא אל המלך.
כשנכנסו הספרדים לעיר, הם היו המומים מהגודל והפאר שלה.
קורטס החליט לחטוף את מונטזומה במטרה להחזיק בעמדה טובה יותר. מרינה פיתתה את מונטזומה והפכה אותו לאסיר מרצון של קורטס. קורטס שיכנע את מונטזומה להורות לאנשיו לעבור ברחובות ולאסוף כסף וזהב בשביל הספרדים.
הספרדים המשיכו להפריע לקורטס במהלך הקריירה שלו, ובאמצע שנת 1520 שמע קורטס על נחיתת כוח ספרדי שבא מקובה בהנהגת פאנפילו נארואז. באותו זמן החזיק קורטס בטנוצ’טיטלן בעיקר בזכות כוח האישיות שלו. קורטס השאיר חיל מצב שמנה 80 ספרדים וכמה מאות טלקסלטקים בפיקודו של הסרן הכי פזיז שלו, פדרו דה אלוורדו וצעד אל נארואז. אלאוורדו הראה כבר התנהגות טפשית בעבר ומהלך זה התגלה אח”כ כטעות יקרה.
קורטס הביס את נארואז וגייס אליו את צבאו. כשהוא חזר, הוא גילה שחיל המצב הספרדי בטנוצ’טיטלן, ביחד עם בעלי הברית המקסיקנים, נמצא תחת מצור של אצטקים אחרי שאלוורדו טבח ב600- אצטקים במהלך פסטיבל. הפעם הכוח הקטן לא יכל מול המוני האינדיאנים.
בלילה הספרדים איישו את המגדלים של הארמון, אך האצטקים לא תקפו. למחרת הביא קורטס את מונטזומה לדבר בפני אנשיו ולבקש מהם שיסיימו את הלחימה, אך האצטקים לגלגו עליו בשל חולשתו. באמצע האירוע הזה מונטזומה נהרג, ונסיבות מותו אינן ברורות, אך נראה שהספרדים התנקשו בו, או שהוא מת מאבן של קלע שירה בן עמו .
למרות הבוז שהם רחשו למלך, גופתו הועברה לאצטקים והן התאבלו עליה.
בלילה הלחימה נתחדשה והספרדים הצליחו להרוס מקדש וכ300- בתים, כאשר היה להם יתרון. למרות ההתקדמות הספרדית, המורל של האצטקים לא נפל והם הצליחו לדחוק את הספרדים ובעלי בריתם בחזרה לארמון.
לאחר שקורטס הבין את חוסר התקווה שבמצב, הוא החליט לבצע בריחה. בלילה של ה1- ליולי ברחו הספרדים מהארמון. בדרך האצטקים השתלחו בהם וגרמו להם אבידות כבדות. חיילים שהיו חמדנים ועצרו בדרך למלאות כיסיהם בזהב טובעו באגם טקסקוקו. לבסוף הספרדים ובעלי בריתם הגיעו לעיר מקלט, אך במחיר חייהם של 450 ספרדים ו2,000- בעלי ברית מקסיקנים.
סובלים ממחלות, רעב ורדיפת האצטקים התחילו הספרדים לחזור לטקסלטקה לקבלת תגבורת ואספקה. ב8- ליולי 1520 נתקל הצבא בכוח אדיר של אצטקים – קרוב ל200,000- חיילים. שם, בקרב אוטומבה השיגו הספרדים ניצחון מוחץ והניאו את האצטקים מלרדוף אחרי בעלי בריתם.
כשהגיע קורטס לטלסלטקה הוא השתלט על המועצה השולטת והתחיל לגייס צבא ענק במטרה לכבוש מחדש את טנוצ’טיטלן. תגבורות הגיעו משאר בעלות הברית ולבסוף נוצר צבא של 600 ספרדים שהנהיגו 110 עד 150 אלף מקסיקנים.
בדצמבר 1520 התחילו הספרדים לצעוד מחדש לעבר טנוצ’טיטלן. הם כבשו את טקסקוקו והאזורים הסמוכים וכך הטילו מצור על טנוצ’טיטלן.
שבטים רבים באזור אף הצטרפו לקורטס. עד ההתקפה המשיכו להגיע תגבורות שמנו כ50,000- בעלי ברית מקסיקנים ו200- ספרדים. כמו כן השבטים שהצטרפו אל הספרדים מנו כ150,000- איש.
באותו זמן בבירה האצטקית, מגיפת האבעבועות השחורות הרגה את השליט החדש, אחיו ויורשו של מונטזומה: קויטלהואק. האצטקים החליפו את השליט לאחיין של מונטזומה, קוהאטמוק. הוא היה מנהיג צבאי מבריק והאמין שהצבא האצטקי, בעזרתו של הויצילופוצ’טלי (אל המלחמה האצטקי) יוכל לגבור על הספרדים ובעלי בריתם.
כשהתחילה הפלישה לעיר, הספרדים ניסו להיכנס אליה מספר פעמים, אך לא הצליחו. האצטקים הרעבים הגנו על העיר בעקשנות, והדפו התקפה אחר התקפה, מהים ומהיבשה. קורטס היה מודאג מאי היכולת של צבאו לשבור את רוחם של האצטקים. לאחר כשלושה חודשים של לחימה כזו, החלו הספרדים במתקפה כוללת על טנוצ’טיטלן. כל הכוחות חצו את השבילים, כשהם מגובים ע”י ספינות דו תורניות. הספרדים דחפו את האצטקים אחורה ביעילות. כשמלך האצטקים תקע בשופר לאות נסיגה החלו הספרדים לרדוף אחרי הטרף הבורח שלהם. כשתקע המלך בשופר בפעם השנייה הסתובבו האצטקים, תקפו את הספרדים ושבו 62 מהם. האצטקים העלו את השבויים לקורבן מול הספרדים במטרה להוריד את מורל הספרדים. קורטס הורה על נסיגה.
רעב ומחלות המשיכו לקטול את האצטקים, וקורטס ידע זאת. הוא ביקש מהמלך להיכנע, אך המלך העדיף למות ולא להשתעבד לספרדים.
הוא ענה לספרדים בהתקפה על הכוח הספרדי המבוצר. ההתקפה נהדפה בקלות ע”י תותחים ורובאים, והספרדים רדפו אחריהם על שהם שלטו על שלושה רבעים מהעיר. בכל מקום שהם עברו הם השאירו זנב של הרס, שרפו והרסו בתים ומקדשים, ללא קשר לגברים, נשים וילדים פצועים בפנים.
האצטקים עדיין סירבו להיכנע וקורטס הציע משתה שבו ייפגשו נציגי שני הצדדים. קויטלהואק שלח אצילים, אך לא הגיע בעצמו.
למחרת קויטלהואק הסכים להיפגש עם קורטס, אך זה היה מערב, ושם התפתח קרב גדול שעלה יותר מ40,000- לשני הצדדים.
בבוקר שלמחרת, 13 באוגוסט 1521 התרחש קרב באותו סדר גודל של היום הקודם. קורטס הורה על הפסקת אש כששלוש סירות נראו מתקרבות באופק. מהסירה הראשונה יצא קויטלהואק, נכנע והסגיר את עצמו.

הכובשים גירשו את האצטקים מהעיר שלהם והחלו “לנקות” את העיר. בין 120 ל240- אלף אנשים שכבו מתים ברחובות. הבתים של האצטקים הושמדו והחלה בנייתם של בתים חדשים לספרדים, ע”י עבדים מקסיקנים, כמובן.
לצערם של הספרדים נמצא בעיר הרבה פחות זהב ממה שהם ציפו.
בשנים הבאות קורטס נהפך לשליט אבסולוטי של העיר, ושל המחוז. הוא העביר את הזמן בניהול על הבנייה מחדש של העיר. הוא גם שינה את שמה למקסיקו סיטי והביא אליה מתיישבים ספרדים חדשים.

סיכום

למרות החיסרון המספרי, לספרדים היו מספר יתרונות על האצטקים:
1. הטכנולוגיה שלהם הייתה יותר מפותחת: היו להם רובים, תותחים וסוסים. לאצטקים נגרמו אבידות כבדות עד שהם הגיעו לטווח הקשתות והחניתות שלהם, והסוסים גם גרמו להם בהלה רבה. האצטקים לא החזיקו בנשקים האלה, לא הכירו אותם ולא הצליחו להתמודד אתם.
2. את הספרדים הנהיג קורטס, שהיה מנהיג מבריק ואסטרטג מצוין. הוא הבין את המצב מהר, ניצל כל חולשה של האצטקים ביעלות ותמיד הקפיד שיהיה לו יתרון.
3. לעומת קורטס המבריק, הקיסרים האצטקים נסמכו בעיקר על האלים, היו חסרי נסיון צבאי ועשו טעויות מיותרות. המנהיג החכם היחיד שהיה לאצטקים היה קויטלהואק, אך הוא עלה מאוחר מדי כשהמצב כבר היה אבוד.
4. הפילוג של האימפריה האצטקית גרם לכך שאינדיאנים רבים הצטרפו לקורטס ובכך הורידו במידה רבה את היתרון המספרי שהיה להם. בסוף אפילו יתרון מספרי לא היה להם, בעיקר מהסיבה הזאת.
5. הספרדים העבירו לאינדיאנים מחלות אירופאיות שהיו חדשות לאינדיאנים והרגו רבים מהם.

התוצאה של המפגש הייתה שיתרונות אלה של הספרדים היו חזקים יותר מהעקשנות ומהמספרים האצטקיים.

ביבליוגרפיה

מגד נחום, האצטקים, דביר, ת”א, 1996.

הורדרן ניקולאס, הקונקיסטדורים, בן צבי פונזר, ירושליים, 1971.

Microsoft Encarta Encyclopedia Deluxe 98, Microsoft Corporation, 1997. Articles: Cortes, Hernan
Aztecs

http://www.britannica.com/eb/article?eu=11691&tocid=0

http://www.britannica.com/eb/article?eu=26861

http://www.mexconnect.com/mex_/history/jtuck/jtcortes.html